Listen to Episode

Read Episode Transcript

רשת עושים היסטוריה. עושים היסטוריה. תודה. עושים חשבון. עם פרופסור עומר מואב בשירה הדס נקר. אהלן, עומר, היי שירה, מה שלומך היום אני בסדר. אני פגז, והפרק הזה אני מאוד מאוד לחוצה כי אנחנו עשינו כאן משהו שאנחנו לא ידענו לאיזה בור אנחנו חופרים לעצמנו. מדובר בפרק של שאלות ותשובות, פתחנו את הפייסבוק שלך ואת הטוויטר שלי, וביקשנו מאנשים שישלחו לנו שאלות ואמרנו שנעשה היום הכה את המומחה, אבל זה מחייב אותנו להיות בקצב. מה זה גבוה? אני אראה לך שאלות ואתה תענה לי בקצרה. לא נספיק, אפילו חצי מהשאלות לדעתי. אז אנחנו נתנצל מראש בפני כל מי שלא נספיק. יותר, ואם אנחנו נראה שגם אתם אוהבים את הפרק הזה ורוצים יותר פרקים בסגנון הזה אז אתם תגיבו לנו אחר כך ואנחנו אולי נעשה עוד אחד כזה מדליק. יש פה שאלה של אורי אייזנברג, ששואל, האם לדעתך קולות של הכלכלנים באקדמיה נשמעים מספיק בציבור ובקרב מקבלי ההחלטות, והאם קביעות באוניברסיטה עוזרת לפרופסורים להתבטא נגד מדיניות מסוימת? שאלה מצויינת. כן כן, אז אני אגיד כך לצערי. התשובה היא כן ולא, ופה חשוב גם לעשות הבחנה בין אנשים שהם באמת כלכלנים לבין אנשים שהם לא באמת כלכלנים, אבל שיש להם כל מיני דעות על כלכלה. הבעיה עם התקשורת שהיא לא יודעת להבחין בין מישהו באמת, כלכלן לבין ודאי כלכלן מהשורה הראשונה, הרציני, חוקר באוניברסיטה טובה, לבין מישהו שהוא איזה פרופסור. באיזה מכללה? שבכלל ההשכלה שלו, לא כלכלה ותקשורת, לפעמים אפילו מעדיפים את האנשים שהם לא המיינסטרים כי לפעמים יש לה למחקר הכלכלי תשובה אחת מאוד ברורה לא תמיד, לפעמים, אבל בתקשורת רוצים דווקא את העמדה השנייה. וזו לפעמים שעתם היפה של הכלכלנים סוג גימל. לצערי, אולי אפילו יש קורלציה שלילית בין האנשים שמוכנים לדבר בתקשורת לבין איכות עם ככלכלנים קורלציה, לא של 100% כמובן. יש גם כלכלנים מצוינים שמדברים בתקשורת שהסיבה לזה היא מאוד פשוטה. החוקרים המצטיינים שקועים בקריירה שלהם במחקר שלהם, ואין להם את הזמן או את הרצון להשקיע בענייני תקשורת ודווקא. - מצטיינים שהבינו שבמחקר, הם לא יתקדמו הרבה, אז הם הולכים והם מדברים בתקשורת. אני חושב שיש פה בהחלט בעיה. ובאמת לצערי חלק מהכלכלנים שאני מאוד מאוד מעריך חלקם ראינו פה, אגב, בפודקאסט שלנו לא טורחים להופיע בתקשורת בכלל הקביעות. אני לא חושב, זה יותר מדי רלוונטי רק לגבי זה שמי שיש לו קביעות אז יכול להקדיש יותר זמן לדברים שאינם מחקר האמת, במחשבה שנייה, כן. אני חושב שמישהו שבעיקר כלכלן שידבר נגד סוציאליזם ונגד מדינת הרווחה יכול להיות בהחלט שהמקרה שלו יגיע לוועדת מינויים של אוניברסיטה שאין שם הרבה כלכלנים, והרוב הם כאלו. ממדי החברה ומאוד חברתיים יכול להיות שלא יאהבו אותו. תארי לך מישהו שידבר נגד ועד העובדים של הסגל הבכיר באוניברסיטאות זה יכול לפעול. שלך לגבי חופש אקדמי שעלול להיפגע בהקשר הזה? ומעניין שהאמירה הזאת היא בעד מנגנון הקביעות ולא נגד מנגנון החופש האקדמי. אני חושב שהמושג הזה נעשה בו שימוש לרעה על ידי אקדמאי החופש האקדמי. יש לו מטרה אחת פשוטה, חופש, לחקור החופש להביע דעה הוא חופש הבעת הדעה מזה כל אדם נהנה, ולא רק הקדמיים. שלחה אותה בטוויטר, בחורה שהיא בשם נטלי חרדית וג'ינג'ית. זה מה שיש. האם עדיף לשכור עורך דין או בעל מקצוע כגון יועץ השקעות ולשלם לו שכר ידוע מראש או שעדיף לתגמל אותו באחוזים לפי הביצועים שלו? מעניינת אני לא אתן תשובה, אין תשובה ברורה, אבל אני אתן שני שיקולים. כמובן שהחוזים מבטיח מוטיבציה למי שסוחרים, למשל, נניח שאת רוצה לתבוע מישהו, ואת לא יודעת אם כדאי או לא כדאי לתבוע, אז תבואי ל עו"ד, ואם הוא יגיד לך אני מוכן ללכת איתך על זה באחוזים. אז את יודעת גם שתהיה לו את המוטיבציה להשקיע גם שכנראה באמת כדאי ללכת על התביעה הזאת. ויש פה כמובן מעבר לזה גם את השיקול של חלוקת סיכונים. זה במובן הזה, זה מאוד דומה לה לעלות על מונית ולהגיד מונה או מחיר? כן, יש פה שאלה של גם תוחלת התשלום. כמובן שאם נהג המונית אומר לך מונה או מחירון, אני אציע לך מחיר. אני תמיד אומר מונה, למה? כי בממוצע המוני יותר זול. יש פה סימטריה באינפורמציה. אז אותו הדבר גם עם נותני שירותים. יש פה סימטריה באינפורמציה הריטיינר או המחיר הקבוע. ובמובן מסוים פועל לטובתם. אבל זה מוריד ממני את הסיכון. אז שוב אני חשה נסיעה במונית, זה דוגמה מצוינת לזה, אבל אבל אין סיבה שאני אהיה יותר שונא סיכון. מנהג המונית? אז אז אני. אני תמיד אומר מונה. השאלה של דוד קראו ששואל על הנחיצות של בנק מרכזי, הוא מפרט כאן, אבל בגדול מה בעיניך? מנגנון שיכול לאפשר עולם שבו אין בנק מרכזי שקובע כל מיני דברים כמו ריביות. א. העולם יכול להתקיים בלי בנק מרכזי כמובן שהעולם לפני שהיה כסף. נייר כן העולם הכלכלי תראי. בעולם העתיק אפשר להסתדר בוודאי בלי בנק מרכזי וגם בלי מטבעות או שטרות של המדינה. אם משתמשים בכסף בעל ערך עצמי, עשינו פרק על כסף, אז אני חושב שיש שם אולי תשובה לשאלה הזאת, אבל נניח שמשתמשים בזהב על פי משקל או בכסף בה מתכת על פי משקל אז יש לנו מטבע עובר לסוחר, לא צריך פה בנק מרכזי, לא צריך. בנקים מסחריים, אבל המעניין הוא איך נוצר כסף נייר, כלומר, כסף שאין לו ערך עצמי אבל הוא נייר שמקובל על כולם שוב בפרק על כסף אנחנו מרחיבים, אבל התשובה היא. אפשר לקיים כלכלה בלי בנק מרכזי. אבל השאלה המעניינת היא מה עדיף, מה היתרונות ומה החסרונות של בנק מרכזי. ואני חושב שהרבה פעמים אנשים טועים לחשוב שבנק מרכזי יוצר איזשהו מונופול בקביעת מחיר, כי הוא קובע את הריבית פה שוב כדאי לחזור למאזינים לחזור לפרק על כסף ולפרק על אינפלציה כי שם אני בעצם מסביר למה זה לא ממש נכון שבנקים מרכזיים קובעים את הריבית בכלכלה הבנק המרכזי כן מאפשר לממשלות להפעיל מדיניות מוניטרית מה שבעצם אי אפשר. בכלכלה בלי בנק מרכזי. במובן הזה יש יתרונות. החסרונות הם כשאין לבנק המרכזי עצמאות ששם מקור הבעיה, כלומר בין החלופה של בנק מרכזי שנשלט על ידי ממשלה חסרת אחריות. וזה עושה אינפלציה ואינפלציה, לפעמים מאוד גבוהה. ההיסטוריה מלאה דוגמאות, אז אולי עדיף באמת שכבר לא יתקיים? בנק מרכזי ושיהיו בנקים מסחריים, ששם הדולר או השקל מגובה בזהב ומבטיח שמירה על ערכו. ואז אין לנו אינפלציה. יש גם חסרונות לאלטרנטיבה הזאת ברגע שה שקל. או הדולר מקובל למחיר של מתכת? אז יש לזה חסרונות, כי אנחנו כן רוצים. אינפלציה מאוד מתונה ואנחנו לא רוצים שכל המחירים יענו בגלל שבמקרה יש עלייה בביקוש לזהב וזה פתאום יוצר מין מצב של דיפלציה או אינפלציה ושוב תשובה מלאה יותר בפרק על כסף ואינפלציה והפארקים ההיסטוריים שבגרוש, היה חור שעוסקים בהיסטוריה של כסף וכו. שאלה קצת יותר כללית על כלכלה, עד כמה הכלכלה היא מדע? ניסויי? עד כמה ניסויים משטח זרים והאם זה קורה לאורך זמן? שאלה מצוינת בתמצית תגיד, שהתחום הזה של המחקר הכלכלי, שאני שוב בהחלט מדע, במובן שהמטרה של המחקר הכלכלי זה להבין את העולם. אנחנו לא פה בשביל להגיד מה, טוב, מה לא טוב זה בהחלט תחום מחקר, פוזיטיבי. אנחנו מנסים להבין תופעות, וזה בתמצית זה איך איקס משפיע על וואי, כלומר. קשרי הגומלין בין משתנים, ואחרי שמבינים את קשרי הגומלין, אפשר לגזור מתוך זה מסקנות של מדיניות. הייתה מהפכה. למעשה במחקר הכלכלי אני חושב שאני התחלתי להיות סטודנט, אז היה הרבה יותר דגש על תיאוריה יישומית. כלומר אנחנו מסתכלים על איזשהי תופעה אך מנסים להבין אותם. אנחנו כותבים מודל פשוט. זה בעצם ניסיון לתת הסבר לוגי לתופעה, אבל בשונה מניח תחומים אחרים של סוציולוגיה שאולי- משתמשים במודלים. בכלכלה משתמשים במודל פורמלי, יש לזה יתרונות אדירים כי לפעמים כשאומרים משהו במילים זה נשמע בסדר, ואז שכותבים את ה משוואות רואים שאין רגע. זה בעצם לא עובד המילים מפספסות משהו, ואפשר כמובן לקחת את התיאוריה וללכת על הנתונים, ובמובן הזה אנחנו כן דומים למדי. מסתכלים על העולם, מפתחים תיאוריה, לוקחים מהתיאוריה הזאת מייצרים פרודוקציות נוספות והולכים על הנתונים ומנסים לאשש את התיאוריה. ואז נשאלת באמת השאלה לגבי הנתונים. מה זה עבודה אמפירית בכלכלה? אם בעבר היה יותר דגש על להסתכל על נתונים קיימים ופשוט לעשות קורלציה בין שני משתנים כא, תמיכה בתיאוריה, היום זה הרבה- מקובל. כלומר, אני אסביר, אנחנו יודעים, אני מניח שכמעט כל מי שמאזין לפרקים של, עושים חשבון יודע שקורה לצפייה, זה לא קשר סיבתי ובהחלט ייתכן שיש לי תיאוריה שהיא איקס משפיע על v 6 שנות לימוד תורה, מוט לתשואה לשכר, אבל יכול להיות שגם. אם אני רואה שיש קשר בין שני המשתנים על שנות לימוד ושכר, יכול להיות שזה לא בגלל שנות הלימוד, אלא בגלל סיבה אחרת למשל אנשים שהם יותר מוכשרים הלכו ולמדו והם מקבלים שכר יותר גבוה כי הם יותר מוכשרים. לא בגלל שהם. ממשפחות יותר עשירות ויש להם את היכולת ללמוד יותר שנים. באמת, הרבה אפשרויות שרואים קורלציה בין משתנים. יכול להיות שיש לזה סיבות שונות, אבל עדיין קורלציה עדיין יכולה. לפעמים יש לי תיאוריה. אני אומר אוקיי. הניבוי של התיאוריה. זה קורלציה חיובית בניקס לוואי לעומת תיאוריה אחרת שתגיד קורלציה שלילית זה עוזר, אבל כבר 20 שנה בערך שיש הרבה הרבה יותר דגש במחקר הכלכלי על זיהוי, על דיוק, על חיפוש מדוייק של קשרים סיבתיים. ובאמת עשינו פרק על ידידי, פרופסור ג'ורג. שקיבל את הנובל ובדיוק על זה הוא ושותפיו לפרס קיבלו את הנובל על המהפכה שהם הובילו במחקר הכלכלי. יש יאמרו, הרוב, מהפכה לחיוב, אבל יש גם כאלו שיגידו שהם הרסו את תחום הכלכלה, כי המחקר בעצם עבר לה דגש של אני רוצה לדעת דברים על חשבון להבין דברים. אני מיד אתן דוגמא. למשל, תחום שאני עוסק בו וזה הנושא של מיקרו אשראי. עשינו על זה פרק אפילו, ואז. פה באמת הולכים לקצה של אחי מדעי נסיוני שיש באמת עושים ניסיונות לוקחים מדגם קבוצה מאוד גדולה של בני אדם. חצי אקראית מציעים אשראי לחצי, לא מציעים אשראי, וככה אפשר להשוות בין שתי הקבוצות. כלומר מה היה ההשפעות של האשראי? ואז בסוף, וזה דווקא דוגמא לניסוי שחזרו עליו פעמים רבות בהרבה מקומות ומקבלים תמיד אותה תוצאה המיקרו אשראי לא מחלץ אנשים מעוני. בסתירה לכל התחזיות נתנו את פרס הנובל לשלום, למוחם הדיון. וה בסתירה לכל התחזיות. אז אנחנו יודעים את זה היטב, וכלכלנים נורא בתחום כלכלת פיתוח נורא מתעניינים בזה. האם מיקרו אשראי עובד, אבל כמעט שאין מחקר בשאלה רגע. מה קרה? למה זה לא עובד? כלומר, לנסות להבין את הדברים ויש פה איזה מין המטוטלת אולי הלכה יותר מדי לכיוון של המדע שאומר מה קרה, מה פועל על חשבון המדע שמנסה להבין תופעות עכשיו בין הקצה הזה של ניסוי מבוקר? ניסוי שטח לא במעבדה לבין מחקר אמפירי, שכן מנסה לזהות סיבתיות. יש עוד תחום מאוד רחב, ובעצם בזה כלכלנים עוסקים. לא בכל דבר אפשר לעשות. ניסוי במעבדה או ניסוי בשטח ואז מנסים מתוך נתונים כן לנסות לזהות סיבתיות. לא רק קורלציה, וזה נקרא ניסוי טבעי. עסקנו בזה מעט בפרק על גוש, אבל דת משאירה על זה. נעשה פרק שלם. מלכיאל פדר שואל מה לדעתך הריבית הנורמטיבית שצריכה להיות במדינה במצב רגיל? במילים אחרות, האם אתה יכול לנקוב במספר? כן, אז שאלה מצוינת. נדמה לי שנגענו בזה מעט, אולי בפרק על אינפלציה. וריבית של בנק ישראל אנחנו. נשחרר בקרוב פרק שעוסק באמת במנגנוני השיווי משקל של מה קובע את התוצר והשימושים בו על קצה המזלג אני אשיב, בכל זאת, אין תשובה לשאלה הזאת. ריבית זה לא דבר נורמטיבי, זה מחיר. זה כמו שאני לא יכול להגיד מה המחיר הנורמטיבי של כל מוצר אחר אלא אני אומר מחיר. זה מנגנון שמאפשר לכלכלת שוק לתפקד. מחיר זה מנגנון שמא שוה ביקוש להיצע, זה התפקיד של מנגנון המחירים, והריבית הריאלית היא מנגנון שמש וביקוש. והצעה של אשראי יש מי שרוצה לקחת הלוואות לצורך השקעות, ויש מי שרוצה את החיסכון שלו להלוואות כדי לקבל את הכסף+ ריבית בעתיד. ואם יש לנו יותר היצע הריבית יורדת. יותר ביקוש הריבית עולה. זה מה שבעצם מכתיב בגדול את הריבית הריאלית בעולם. הריבית הריאלית זה הריבית, מה שאנחנו קוראים בשפת העם, ריבית צמודת מדד ויותר. על הפרטים לגבי ההבדל בין שתי הריבית צמודה בריבית נומינלית, יש בפרק על כסף. מדינה בלי חוב או מדינה שיכולה לשאוף לחוב אפס. קודם כל צריך לדייק את השאלה. זאת אומרת מדינה, את מתכוונת מדינה או ממשלה של מדינה? איזה שתי תשובות שונות כי כל הממשלות בעולם יכולות להיות עם חוב. אני מניח שכמעט כולן עם חוב, אני לא יודע אולי נורווגיה אין להם חוב, אולי עוד כהן המדינות עם אוצרות טבע אין לממשלה חוב. לעומת זאת, מדינה שאנחנו מסתכלים על למשל חוב, וזה ההבדל בין חוב ציבורי לבין שזה שבדרך כלל זה החוב של הממשלה לבין החוב של מדינת ישראל. של כלל אזרחי מדינת ישראל החוב החיצוני, החוב החיצוני? זה מה גם הממשלה וגם האזרחים חייבים לעולם החוב החיצוני נטו. מה ממשלת ישראל ואזרחי ישראל חייבים לעולם? בניכוי מה שהעולם חייב לנו פה הממוצע בעולם הוא בדיוק אפס, כי על כל מישהו שחייב מישהו אחר נמצא בצד הזכות, אז אני מניח שהשאלה שלך אולי מעניינת לגבי ממשלות ולגבי ממשלות אפשר לשאוף לחוב אפס. אפשר להיות בחוב אפס, אבל לא ברור שזה מאוד נבון, כי לפעמים ממשלה יכולה במקום להעלות מסים. לממן השקעות למען העתיד, דרך אשראי וחוב? יש כאן שאלה איפה שאהבתי של עודד ליבמן, שבעצם שואל אם לקניית תוצרת מקומית אין תרומה אמיתית לכלכלה על פני מדיניות של העדפת יבוא. איפה בעצם כן יבוא מפצה על הפער? הבנה בשאלה, כלומר הטענה היא לא שכשמגיעים. אז בשביל לייבא צריך להעסיק עובדים כמו באותו היקף הייצור של המוצר, נדמה לי שיש לנו פרק שלם שעוסק בזה. הפרק נקרא משהו כמו משהו עם העדפת כחול לבן. זה אחד הפרקים הראשונים בפודקאסט שמסבירים את המנגנון בצורה מלאה. אז כדאי להאזין לפרק הזה, להשלים השכלה על קצה המזלג. ככל שמהווים יותר מייצאים יותר ומשם מגיע התוצר, לא מזה שהיה בו. דורש עבודה. יש פה שאלה של מישהי שמבקשת לא להזכיר את השם שלה, אז נגיד א שואלת כיצד לדעתך תשפיע מהפכת ה ai? התפיסה של אינטל על פיתוח מודלים כלכליים חדשים האם הם יכולים לחזק כלכלות לסייע בקבלת החלטות? אני חושב שאלה מצוינת. אני מניח שהכוונה בשאלה התמונה המאוד רחבה, מה יקרה? כלומר, האם הצורה שאני מבין את זה? האם משהו כמו שציפיתי? יהיה גורם ייצור, מסייע שיעזור לי ולאחרים בעבודה, או שהוא יחליף אותנו. אגב, אני סתם כתרגיל. עשיתי לקחתי ועשיתי ניסוי בצאט gpt. שאלתי שאלה שאני חושב שאני יודע את התשובה, עליה מצוין הוייז עומר מואב. כמות הטעויות שהיו שם וההמצאות זה היה די מדהים, אוניברסיטאות שמעולם לא ביקרתי בהם, עבדתי בהם וזה פשוט דברים מדהימים, אבל נגיד שזה לוקח זמן וזה יהיה הרבה יותר טוב. אתה אומר קצת נובע מחוסר הבנה שמאוד נפוץ בציבור של מה זה צ'ט gpt קיים מודל סטטיסטי שבסך הכל יודע להתאים שרשראות של מילים. עכשיו ברור שבעתיד נפטרו גם כל מיני בעיות מהסוג הזה. אני חושבת שיותר שואלת על איך זה ישפיע על שוק התעסוקה מבחינתנו זאת שאלה שאנחנו רואים שחוזרת הרבה בתגובות. אני חושבת שאולי= שנעשה פרק ספציפי על הנושא של שינויים בתעסוקה. אתה זוכר את המוקדניות שמאוד מאוד חששו ממה יהיה. הטכנולוגיה שתחליף אותם ואנחנו רואים את זה בהרבה מקצועות לאורך השנים. כשבפועל תמיד ראינו שכשיש ירידה בתעסוקה מסוימת בעקבות טכנולוגיה יש עלייה בתחומים אחרים, ואז יש סיפור הוא רק איך אנחנו מתאימים את עצמנו, אבל אולי סוף סוף יקצרו את שבוע העבודה. מי יודע? בינתיים כל התחזיות שקיימות כבר 200 שנה מאז שעלו דייטים שברו מכונות שהמכון יחליף אותם, ותהיה אבטלה המונית. עד היום זה לא קרה. יש לי תחושה שזה גם לא יקרה. לא בעשורים הקרובים, בוודאי שהמון מקצועות יוחלפו, אבל יקום יום מקצועות אחרים במקומם. כן, ואם נעבוד- בסך הכל בגן עדן לא צריך לעבוד. מכונות יעבדו במקום ממנו אז הכל מצוין ואז רק צריך למצוא פתרון לבעיית חלוקת ההכנסה, דורש פרק אולי שלם. התמחה שביל הזהב בכלכלה בין תמריצים חזקים לעבוד קשה ולקחת סיכונים לבין עזרה סוציאלית הדדית. שאלה מצוינת. אני חושב שאין סתירה בין הדברים. למעשה במובן מסויים הפוך, ככל שיש לנו יותר רשת ביטחון של המדינה, אנשים אולי יקחו יותר סיכונים ונורא חשוב שאנשים ייקחו סיכונים. איך קיימת כלכלה במדינה ליברלית, דמוקרטית קפיטליסטית, כמו ישראל? הכלכלה קיימת בזכות זה שאנשים במובן מסוים לא כל כך רציונליים. לוקחים סיכונים בלתי סבירים מקימים עסקים רב, העני חס וחלילה, לא רוצה לעודד אנשים לא להקים עסק. אבל העובדות הן שרוב היישוב בשליפה. אין לי את הנתונים המדויקים אבל רוב העסקים פושטים רגל. רוב היזמים שלוקחים סיכון מסתבכים ולא מצליחים. ובכל זאת אנשים מאוד אופטימיים, הישראלים במיוחד נוטים להיות אופטימיים ונהנים או סובלים מביטחון עצמי מופרז, וזה מצויין למקרוכלכלה אנשים. מקימים עסקים, ודווקא פה יש איזשהו רציונל לרשת ביטחון. לקחת סיכון, הפסדת את הכסף שלך. אבל אתה לא תגיע לחרפת רעב. כמובן שהבעיה עם רשתות ביטחון זה אידיאלית. היינו רוצים שאנשים יתנהגו כאילו הרשת לא שם וייקחו אחריות על החיים שלהם. אבל ברגע שיודעים שיש רשת אז. מתנהגים בהתאם ובישראל במיוחד שוד קופת הרווחה הוא אדיר. אנשים שלא נפגעו משום דבר שהחליטו לא לעבוד לא לרכוש לימודי ליבה, להביא לעולם הרבה ילדים ולחיות על חשבון הציבור, פה מדינת הרווחה כושלת. אבל את הנושא של הסיכון לעומת רשת ביטחון אני קצת מרגישה את זה עכשיו עם הרבה כתבות שאנחנו קוראים על אנשים שמאוד כורעים תחת הנטל בגלל עליית ערך, היא וריבית הפריים במשכנתאות שלהם הייתה קצת מסתכל על הדבר הזה. ואתה אומר אוקיי, אפשרות לאנשים לקחת משכנתא בריבית של שני שליש פריים. נכון, אפשרו לאנשים לקחת משכנתאות של 90% מערך הנכס שלהם. עכשיו הם באים ומבקשים שהמדינה תממן את עליית הריבית או תממן את המשכנתא. איפה ההבנה של העלות של של מחיר הסיכון? כן, תראי, אז יש פה המון פופוליזם. זה גם מי שהוא חסיד גדול של מדיניות רווחה סוציאלית נדיבה. לחשוב שצריך לעסוק בחלוקה מחדש של ההכנסה על בסיס כל מיני אירועים אקראיים של רכישת דירה. זה פשוט מגוחך. זה בדיוק מחזיר אותנו להגרלות של כחלון בדיור למשתכן. זה אבסורד חסר כל הצדקה ומי שקנה דירה ולא יכול לעמוד בתשלומי המשכנתא שימכור את הדירה. זה לא. האחריות של משלם המיסים, במיוחד מישהו שאני יותר ולא קנה דירה, לסבסד את מי שישיר יותר וכאן נדירה וקשה לו לשלם את המשכנתא. יש פה אבסורד. מבחינה חברתית התפיסה הזאת. יש כאן שאלה של שועלה זרה שקצת רלוונטית למה שאנחנו חווים כרגע, האם בעיניך משברים כלכליים הם הכרחיים, או שאפשר לייצר סביבה יציבה יותר מבחינה כלכלית וצומחת? שאלה מצויינת. הייתה תקופה עד למשבר 2008, שהיתה באמת היה רצף בעולם של הרבה מאוד שנים בלי משברים וכלכלנים, מאקרו, כלכלנים, מהגרים. אודישן חשבו שבעצם קרה פה משהו שלמדנו איך להימנע ממשברים, שבנקים מרכזיים והמערכת הכלכלית יודעת איך להימנע ממשברים, אבל כנראה שמשברים הם בלתי נמנעים. קשה לחזות אותם כי כל פעם זה מגיע ממשהו אחר עם זה. סאב פריים בארצות הברית, במשבר 2008. עם זה פתאום הקורונה אין אפשרות לחסן את העולם כנגד משברים, יש להם עיתונים? מחיר מאוד כבד. יש להם גם כמובן יתרונות ומדברים. זה נקרא קלינגר, אפקט שבעצם מיתון נותן איזה ניעור למערכת עסקים לא יעילים, קורסים יוצאים וזה משאיר את השטח, את גורמי הייצור, את העובדים בעיקר פנויים לעסקים חדשים, ובסופו של דבר התחלופה הזאת. על הכלכלה, גם אם מאוד יקרה וכואבת בטווח הקצר, אז אני לא חושב שרצוי להכניס משק למשבר בצורה מקוונת, אז זה רק להגיד שלצד הדברים הכואבים שיש במשבר, יש גם יתרונות. אותך? האם באופן עקרוני כלכלה עם משהו שמתנהג כמו גלים במובן של משבר ותיקון ומשבר ותיקון או שיש מודלים אחרים בעולם? ואולי הרעיון הזה של גלים הוא לא רעיון נכון? נכון או לא נכון? אנחנו מנסים במחקר כלכלי להבין את העולם האמיתי, את המציאות. זה לא מי זאת הייתה הייתה פעם חברת כנסת. אני זוכר בדיוק תמר זנדברג שהסברנו שיש למס נטל עודף. אז היא אמרה זאת תיאוריה שמוטב לא להשתמש בה, אבל זו המציאות. יש למס נטל עודף. אז באופן דומה, יש לעולם הכלכלי נטייה. אנחנו קוראים לזה מחזורי עסקים לתופעה הזאת של מעבר מתקופות של מיתון, ותקופות של צמיחה כלכלית מהירה אין חוק טבע. קובע שפעם בכמה שנים חייב להיות מיתון. זה אירוע, כך למיטב הבנתי, זה אירוע הסתברות שקורה משהו אקראי, שיכול בעצם להעצים את המיתון קטן דרך מנגנונים שונים יכול להפוך למיתון יותר עמוק ואלפיים ושמונה שוב אמרנו ריבית הסאב פריים. מה בעצם עמד מאחורי הכל? עמדה כן מדיניות בעייתית או סיטואציה בעייתית. העם האמריקאי חי מעל היכולת שלו הסינים ילוו לאמריקאים. וכשאתה חי מעל היכולת שלך לאורך זמן, בסוף העסק קורס בדיוק כמו שממשלה שמגדילה עוד+ גירעון זה יכול להגיע ל מיתון כמו שרבים אמרו את הקלישאה הזאת. העוזרת בית שלי קנתה בהם וחדש. הבנתי שאנחנו לקראת משבר. עם מטבע שחוק, כמו מול הדולר כמו הין היפני, לא גורסים חצי מהמטבע ומקלים על נסיעה של מזומן ולא מבזבזים מאמץ וכסף על ייצור עוד+ שטרות. במילים אחרות, למה מדינות שהמטבע שלהם לא= כל כך הרבה? לא פשוט חותכים בחצי את השווי שלו. למשל, מה שנעשה בישראל לא פעם אחת, אלא פעמיים באלף 979. נדמה לי, אולי 80 שעברו מילי רעלה שקל ביולי 1985 עברו משקל לשקל חדש בפעם הראשונה, כל 10 לירות היו שקל אחד, ובפעם השנייה כל 1000 ש"ח הפכו לשקל. אחד חדש. אין לזה מי יודע מה משמעות, ובאמת מעניין תקופה ארוכה גם כשעברנו לשקל, אנשים המשיכו לדבר בלראות נתנו שקל ואמרו כך 10 לירות, ובהמשך נתנו 10. ש"ח אמרו כך 10,000 לוקח זמן עד שההרגל משתנה. הרבה פעמים כן עושים את זה. לפעמים דיברנו על זה בפרק על ארגנטינה, עם פרופסור אסתר בנק, לא רק כשהממשלה מרמה את הציבור וטוענת שאין אינפלציה, אז היא לא רוצה לעשות את המהלך של להעיף הפסים מהמטבעות. כי אז היא בעצם. שיש אינפלציה ואותו הדבר גם וסטפן סיפר לנו שלא רוצים להדפיס שטרות גדולים מספיק, ואז אנשים צריכים לכל עסקה להשתמש בהמון המון שטרות אם הם עובדים במזומן. שליליות מבחינת הכלכלה. להעיף את האפסים האלה. חסר משמעות. לדעתי שאלה שמאפיינת את ציבור שוכרי ומזכירי הדירות עומדים להעלות בקרוב את תקרת הפטור למזכירים שבבעלותם דירה אחת ל כנראה 7000 500 ש"ח. אני לא בטוחה אם זה יהיה תלוי באנשים שסוחרים ומזכירים, או שזה יהיה באופן גורף, בכל מקרה. האם הגדלת הפטור הזאת, מה היא תעשה למחירי השכירות? היא תעלה אותם. שאלה טובה, מי שאל? אריאל ליאור+ אנשים+ אנשים. וואי שאלה מעניינת, ברור לגמרי שאם מטילים מס אז בעצם יש פה מישהו נוסף שלוקח חלק מהשכירות ובהמות. הסטנדרטי שיש לנו בכלכלה. המשמעות שלו היא שבין תל של המס מתחלקים שני הצדדים, הקונה והמוכר ואני קשה לי לחשוב על שזה לא המקרה כאן. הרי אם היה לנו, נניח היצע קשיח לחלוטין של דירות להשכרה, אז הכל היה נופל. נטל המס כולו היה נופל על המזכירים. אבל אני לא חושב שזה המקרה, אני חושב שלאורך זמן, בוודאי אנשים מגיבים למחירי השכירות. לגבי ההחלטה האם להשכיר או לא להשכיר? ובדיוק יכול להיות שאם מטילים מס על השכירות, אז ישכירו- אם מורידים את המס, אז יזכירו אולי יותר יבנו יותר דירות להשכרה והמחירים ירדו. כלומר אני אני מעריך שזה אולי בשוליים, אבל בצורה מאוד מאוד מצומצמת. אם יעשה משהו יוריד במעט את דמי השכירות. אבל אני דווקא במובן מסוים לא מסכימה איתך. אני חושבת שאני אני חושבת שאם יש לנו דירות שהיום אנשים מגבילים את מחיר השכירות בהם לחמשת אלפים ומשהו, 5000 400 ש"ח שזה רף המס כי הם לא רוצים להתעסק נכון. אם אתה משכיר דירה ואתה אומר אם אני אזכיר אותה בפחות מחמשת אלפים 400 לא יהיה לי כאב ראש, אני אזכיר אותה בקצת יותר, זה כבר לא= את ההתעסקות שלי מול הרשויות עכשיו שמעלים את הרף אתה אומר מצוין, גם אני אעלה את הרף. גם יכול להיות שיהיה לנו את הקרוב לגבול. יהיה לנו אולי את האפקט הזה, אבל מי שכבר ממילא משלם את המס או מי שמתחת אז יש פה כן. אני מקבל. בקיצור, מי שמזכיר סביב הסביבות האלה, זה יכול לשנות לו מישהי הרבה מעל זה לא ישנה לו מי שהרבה מתחת זה לא ישנה. נניח, אנשים באופן מלאכותי, אומרים אני אוותר על שכר דירה שיכולתי לקבל בשביל לחסוך לעצמי את סקוט. זה דומה טיפה לפיקוח שכר דירה, כי זה יכול ליצור, בעצם אם המזכירים לא מגיבים לביקושים, אז יכול להיות שיווצר לנו מחסור. שעשינו בנושא השכירות. שלום ווליך שואל, נניח שאנחנו שרי אוצר, ראש ממשלה, מה היינו עושים כדי שישראל תעלה על דרך המלך? לשיטתנו, והוא מבקש שנסדר מהקהל אל הכבד. טוב. שלום יסלח לנו אם אנחנו נזרוק ככה בלי לסדר מהקל אל הכבד, אני קודם כל הייתי אומר למה לא שר אוצר או ראש ממשלה אני רוצה להיות דיקטטור. נאור, שיכול לעשות כל מה שהוא רוצה ואז באמת אפשר להציע פה הצעות. אני לשיטת אם רוצים לשפר את הכלכלה הישראלית, לעלות על דרך המלך. כמו שמה שנקרא וואי המון דברים, המון דברים, אז אני אני אקח רק 2. 3 דברים אחד הייתי מצמצם עד כדי מחסל את הכוח של ארגוני העובדים במגזר הציבורי, הציבורי הרחב. המונופולים של השירותים, החיוניים. אני חושב שזה נזק אדיר לכלכלה. פגיעה בעובדים, בעיקר החלשים בישראל, בצרכנים בישראל. זה היה מאפשר גם רפורמות מרחיקות לכת במגזר הציבורי. תראי שיר עמאשה חוסם לדעתי, הרבה פעמים רפורמות במגזר הציבורי. זה לא עודף משפטיזציה, זה סתם קשקוש. זה לא שזה לא קורה לפעמים זה בשוליים של הדברים. בהרבה מקרים זה עובדים חזקים עם קביעות שלא מוכנים לשתף פעולה עם רפורמות שעל כל דבר סוחטים את הציבור ורוצים תוספות שכר, צריך לשחד אותם, לעבור למשרד אחר יותר טוב וכדומה. כמובן שיש עוד בעיות שלא קשורות לזה, כמו שחיתות במינויים, מינויים של מקורבים, לבעלי תפקידים במקום מינויים על פי כישורים. דבר נוסף שלדעתי מתבקש וזה קצת אקטואליה, זה להבין שאנחנו באמת לא שבט אחד אלא שבטים רבים ושפיק לסבסד אחד את השני בוודאי בדברים שהם מותרות. אני לא רוצה שהחרדים יסבסדו לי תיאטרון ואני מבקש שהחרדים והדתיים לא יבקשו ממני לבנות להם בתי כנסת ומקוואות וכדומה. זה הייתי מקטין מאוד את הממשלה ומעביר נתח הרבה יותר גדול לאדם הפרטי לקהילה. הרשויות המקומיות הרבה- תקציב לממשלה המרכזית שתפסיק לבזבז את הכסף שלי שאני עובד עבורו. קשה ומשלם הרבה מיסים, וכמובן כל הנושא של רגולציה שחוסם את תחרות. פה אין הרבה מה לחדש, רק צריך לעשות את הדברים. ואחרון אחרון הטרגדיה שלנו לאורך זמן לבטל לחלוטין כל מדיניות שמעודדת ילודה. מי שרוצה לעשות ילדים שיעשה, אני מוכן לתמוך בשנאים הראשונים. מעבר לזה שיעשה שלא יגיש לי את החשבון. מקצועי דווקא הופתעתי שבחרת ביהודה ולא בביטחון, שתראי. אני לא רוצה לדבר על צבא התנדבותי. אל תגידי צבא מקצועי כי הם טוענים שהם גם היום מקצוענים. אז צבא חובה לבטל את צבא החובה כן, בקשר למקצועיות של צה"ל. זה לא זה לא מה שניסיתי להגיד. תראה, הנושא של צבא התנדבותי, כלומר לבטל את החובה. היה מאוד עוזר לנו מול החרדים. הייתי משחרר את החרדים משירות, אני חושב שבאמת אני אגיד את זה. זה לא בדיוק על זה. שואל שלום, אבל הזדמנות, אז בואי נגיד את זה. את החרדים לא נגייס לצהל, וכל הפרסום עכשיו, והדרישה שאני מבין אותה אני מבין אותה את השוויון בנטל הזה. זה לא הוגן שאנחנו מתגייסים ואנחנו מסכנים את החיים שלנו, ואנחנו עובדים קשה 3 שנים או שנתיים בעוד שהחרדים פטורים לחלוטין. אבל עדיין, אם אני יותר אוהב את עצמי מאשר שונא את החרדים. אז אני הייתי משחרר אותם. לא נגייס אותם, זה לא יקרה, והמקסימום שנצליח להשיג זה שירות אזרחי שירות לאומי זה פשוט לא שוויון בנטל בכל מקרה. של האם אנחנו צריכים בכלל את האנשים בשירות לאומי או שזה גם בזבוז אדיר של שנות אדם? ושירות אזרחי הצינור שמזרים להם כסף. זה לא יקטין אפליה. צריך לשחרר את החרדים. לא? אגב, אני לא מבין למה אנחנו לא יכולים לחיות עם זה בשלום. הרי החיים בשלום עם זה שנשים דתיות, לא מתגייסות החיים בשלום עם זה שגברים ערבים לא מתגייסים, שנשים ערביות, לא מתגייסות, למה אנחנו דווקא עם הגברים החרדים פתאום זה דווקא צורם לנו. יאללה, לשחרר אותם, אבל שישחררו גם אותי. אני לא רוצה לממן להם לא לימודים, לימודים בלי ליבה ולא קצבאות. הבחורים ושום דבר. תשתחרר ומהצבא ושחררו אותי מעול הפרנסה שלכם. אבל שני הנושאים הנכונים, אני חושבת שיש הגיון באמירה של לתגמל היטב את מי שמשרטט יש הגיון. הנושא הזה, אני רוצה לשאול אותך, אבל עוד שאלה. הרעיון מבחינתי הפתרון הנכון. למעשה היחיד שאפשר היא שגם יעשה הרבה יותר שוויון מאשר לכפות עליהם שירות אזרחי זה לשחרר אותם ולשלם למי שעושה שירות, גם אם זה חובה ולשלם שכר הוגן, שכר, ריאלי, יפה, אמיתי שמפצה על הסיכון על הסבל על הקושי וכדומה. שקשורה לנושא הזה, והוא רפורמה שאנחנו שומעים שעולה לאחרונה איזשהו רעיון, שבעצם אומר ככה תחשוב על תל אביב תל אביב. ההכנסות האדירות שלה היא כמובן מאזורי התעסוקה העצומים. נכון, לעומת זאת, יש הרבה ערים אחרות סביב תל אביב שבהם גרים כל אותם עובדים או עובדים האלה קמים בבוקר, נוסעים לתל אביב, מפרנסים את תל אביב היטב וחוזרים וצורכים שירותים מהערים שבהן הם גרים, למשל, קרית אונו או חדרה, שצריכות לממן גני ילדים ופינוי אשפה וכו, וכו, וכו. מהארנונה למגורים שהיא ארנונה הפסדית. למה לא לקחת את הארנונה העסקית שתל אביב עושה ולחלק אותם חזרה לערים שבהם האנשים האלה גרים או בכלל לחלק אותם חזרה איך שהשלטון המרכזי רואה. אני חושב שיש להצעה הזאת יתרונות, יש חסרונות, אני מבין לגמרי גם את ההתנגדות. אני לא רוצה שייקחו את הארנונה של תל אביב ויעבירו למקום אחר, כי אני גר בתל אביב למרות שאני מיד s תייג גם מהאמירה הזאת. החשש מהנושא של הקופה המשותפת של הארנונה זה מתקשר לשאלה המאוד גדולה. ובדיוק דברים שאמרתי גם קודם לכן על השבטים שיש פה, הרי אנחנו רואים פה עכשיו יותר צמצום, אולי במוסדות המכלילים שיש בישראל בשוויון שיש ויותר עלייה של מוסדות נצלניים. כלומר, הממשלה בעצם בסיכוי מאוד גבוה אם תהיה קרן ארנונה כזו תיקח את הכסף. מה החילונים השמאלנים ותעביר את זה לחרדים ולדתיים לאומיים? למה הם בממשלה עכשיו? כלומר, אני לא סומך על הממשלה שתעשה את זה בצורה עניינית. אני חושב שיהיה שם המון המון פוליטיקה. למה אני בכל זאת אני אגיד הערה אחת על מי מי? בסוף כשאנחנו חושבים? כן, כן, משהו ככלכלן, שזה. שאני חושב שאחרים מפספסים. נניח שמחר לעיריית תל אביב היא הרבה- הכנסה מארנונה מעסקים וייעלו את הארנונה למגורים מי יסבול? אני כסוחר דירה בתל אביב לא יסבול מזה. מי שיסבול זה המזכירים כי בסוף בשיווי משקל עם שכר דירה נקבע בשיווי משקל של ביקוש והיצע. אני מסתכל על העלות הכוללת של דירה, שכר דירה+ ארנונה, אוקיי? אם מעלים לי את מרכיב ה ארנונה, אז בסוף בסך הכל בביקוש המחיר מודל כלכלי הכי סטנדרטית? אין לך בדיוק את הניבוי הזה על כל שקל. ארנונה נוסף, ירד שקל מדמי השכירות- או יותר, כלומר תהיה פה פגיעה בבעלי הדירות. בלי פגיעה בדיירים. אז כן, מישהו יממן את זה וזה בעלי הדירות בתל אביב. השאלה של העברת כספים בין סוגי אוכלוסיות שונות יש גם את השאלה של הפגיעה במוטיבציה של ערים לפתח אזורי תעסוקה ואזורי תעסוקה חשובים לא רק להכנסה של הערים. הם חשובים לחיים שלנו, אין סיבה שמכל מקום במדינה יסעו לתל אביב. ניתן לעבוד גם בעוד דברים שהם לא תל אביב. זו. נורא חשובה, אז כמובן שאסור לעשות שהארנונה תלך רק לקופת ציבורית צח כן, ודאי להשאיר מרכיב מרכזי מקומי, אבל אגב דווקא היום. ואני חושב שדיברנו על זה. ב-1 הפרקים על דיור, אחד העיוותים שיש שפוגעים ביוקר הדיור זה דווקא ארנונה עסקית הגבוהה, והארנונה הנמוכה למגורים, כלומר, בכל מקרה נכון היה להוריד את הארנונה העסקית בלי קשר לשאלה מי יקבל את הכסף, כמה ילך לעירייה וכמה לקופה נכון היה להוריד את הארנונה לעסקים ולהעלות את הארנונה למגורים כי לערים באזורי ביקוש יש מוטיבציה דווקא להעדיף עסקים ולא מגורים וזה חלק מהבעיה של יוקר הדיור בישראל. טוב, אני אשאל שאלה אחרונה שממש חיבבתי, שואל אותה, או שואלת אותה? שרון, בוכבינדר מה? בנק ישראל עושה עם כל הדולרים שהוא קונה כל הזמן מפורסם בקול תרועה שהוא קונה וקונה דולרים. אבל לעולם לא שמעתי על זה שהוא מוכר. אני בזמנו קצת ביקרתי את בנק ישראל, חשבתי שהוא קונה יותר מדי, הניסיון שלו. יש פה שני דברים אחד שסטנלי פישר התחיל עם קניית הדולרים הזו, הכריז שיש פה בעצם הזדמנות ליצור עבור מדינת ישראל דרך בנק ישראל רזרבה של דולרים. אבל בפועל הבנק בעצם משתמש בכלי הזה של קניית דולרים כניסיון להחליש את השקל. כמובן שהיום שהשקל בעצם חלש יותר מדי בגלל הרפורמה המשפטית. אולי זו הזדמנות לבנק ישראל קצת למכור את הדולרים ולקבל את השקלים שלו בחזרה. מה הבנק עושה עם הדולרים? הוא לא מחזיק את הדולרים במרתפי הבנק. הוא קונה אם זה אגרות חוב של מדינות בעולם, אולי כל מיני השקעות, בעיקר איגרות חוב של ממשלות אחרות. יפה בנק ישראל מלאים בדולרים, ושש דק דק שוחה שם. זה לא מה שקורה. בסדר? כיסינו בממוצע בערך. 20% מהשאלות שנשלחו אלינו יכול להיות שנאלץ לעשות עוד פרק כזה, אבל אנחנו באמת גם רוצים לשמוע אתכם האם זה משהו שמעניין אתכם? אם אתם רוצים לשמוע תשובות לשאלות ואם לא, אנחנו נדבוק בעיקר בפרקים הנוסעים שלנו, שזה בסוף רוב מה שאנחנו עושים בפודקאסט הזה, אבל אומר כן ינסה לענות אולי על שאלות שיעניינו אותו, אני לא התחייב בשמו, אני עונה בטוויטר. משהו בדומה שלי שלי להתחיל לענות בפייסבוק, אבל נעשה כך. אני מבטיח ככה אחד. גם אם תגידו שזה פרק נחמד, לא נעשה הרבה כאלו. אני חושב שהפורמט המרכזי שלנו צריך להישאר פרקים על נושאים. אבל כן נעבור על השאלות, ואם תגידו לנו שאתם רוצים עוד פרק כזה אז ניקח שאלות שכבר קיימות ולא בהכרח שאלות חדשות, ואם יש שאלות שבסיס לפרק שלם אז בוודאי שנעשה פרק אז רק תודה רבה באמת לכל. קיבלנו מעל 100 שאלות סה"כ אז וענינו, על מעט אז תודה רבה לכולם. וסליחה למי שלא התייחסו לשאלה שלה ושלא. שמותיהם השתרבב או לפרק תודה עומר. ועד כאן הפרק הזה של עושים חשבון תודה לצוות רשת, עושים היסטוריה לתת שבהן עורכת התוכנית להוביל. דרור, העורך הראשי, דני טימור, המנהל העסקי של לינוי, מנהלת ההפקה לצוות המכירות שלנו, נתנאל סבג והתאכזבה לשרית, לזני קורצמן, מנהלת הדיגיטל בצוות התוכנית. גם אביב שם טוב שלי גואטה והיא לשמש אתם יכולים לדבר איתנו ולהציע רעיונות לפרקים נוספים בפייסבוק של עומר מואב או איטי שירה הדס נקר בטוויטר אתם מוזמנים לעקוב ולהאזין לפודקאסט שלנו בכל אפליקציות הפודקאסטים שבסמארטפון שלכם להתראות בפרק הבא. כספים של רשת עושים היסטוריה ולהצטרפות לרשימת התפוצה של התוכנית בדואר האלקטרוני בקרו בעושים, היסטוריה. קום או הורידו את אפליקציית, עושים היסטוריה. מחנות האפליקציות של אנדרואיד. ועד כאן הפרק הזה של עושים חשבון בשיתוף מדרג.