Listen to Episode

Read Episode Transcript

שלום וברוכים הבאים. ל עושים היסטוריה. פרק 398 המגיפה הגדולה של גפן היין. תודה. רשת עושים היסטוריה, רשת עושים היסטוריה. גורלי ביתי. עושים היסטוריה עם רן לוי. תודה. בצבא לפני כמעט 20 שנה הייתי מפקד ספינת דבור, הספינה שלי. דאבור 908 היתה תופסת מדי פעם בפעם כוננות באחת המרינות במרכז הארץ, לצד יאכטות יפהפיות, שהיו שייכות לאנשים שהיו קרוב. בבתי עשירים מאוד. ב-1 הימים, כשהגענו במרינה, ניגשנו לסקיפר של אחת היאכטות. ה קצין הוא אמר לי כל הכבוד על העבודה החשובה שאתם עושים. אני רוצה לצ'פר אתכם. הוא מסר לי שקית גדולה מלאה בפחיות שתייה עבור חיילים, בקבוק יין בשבילי. עכשיו אני לא מבין גדול ביינות, אבל לפי הכיתוב על הבקבוק והתווית המהודרת. אני חשתי שמדובר ביין איכותי למדי. הודיתי לה מקרב לב. העברתי את השקית עם הפחיות לחברה בספינה, אבל את הבקבוק לא פתחתי. החלטתי לשמור אותו לאירוע חגיגי במיוחד. ביום שבו נתפוס סירת מחבלים ונמנע פיגוע, ניגשו מטאטא הפוך על התורן, כפי שמקובל בחיל הים. במקרים האלה וכשאחזור לנמל אפתח את בקבוק היין המיוחד והחגיגי שלנו, ונשתה, כולם לחיים. איך נגמר הסיפור שלי עם בקבוק היין האיכותי? אני חושב שאני אשאיר אתכם במתח בינתיים אני רק ארמוז שהבקבוק הזה. לא נשאר סגור וחתום זמן רב. זה לא מקרה שאפילו אחד כמוני, בור יחסית בנייני יין משובח יודע שיש איכותי שומרים לאירועים מיוחדים, יין וחלק מהתרבות האנושית מזה אלפי שנים ייצור ושתיים מקדימים בהרבה את המצאת הכתב למשל. שתיית יין שזורה גם בימינו, באינספור טקסים, אירועים ורגעים מיוחדים בחיינו, ארוחה רומנטית במסעדה, כוס יין. החברים מגיעים לביקור, נפתח בקבוק. עשינו אקזיט. זה הזמן לשמפניה, כמעט כל הטקסים היהודיים כוללים שתיית יין מברית מילה ועד קידושין. במילים אחרות, אם יש אירוע חגיגי ומשמח, כמעט קשה לדמיין מצב שליין לא יהיה חלק ממנו. אבל רק מעטים היום זוכרים עד כמה היינו קרובים לפני קצת יותר ממאה שנים לאבד את היין? קברנה סוביניון, מרלו, שיראז, שרדונה, סוביניון בלאן ריזלינג. כמעט כל היינות שאתם מכירים ושתיתם בהנאה כל חייכם, לבנים או אדומים, עמדו בפני האפשרות המציאותית מאוד של היעלמות מוחלטת מהעולם. תרבות היין בת אלפי השנים, הייתה על סיפה של קטסטרופה כמו אדם מביט למטה, מצוק גבוה. אם דברים היו מתרחשים רק מעט אחרת מכפי שהתרחשו, היינו נותרים רק עם מספר זעום של בקבוקים ישנים שנשמרו במקרה במחסנים, או במרתפי אספנים ואולי מספר סוגי יינות שמרבית חובבי היין ומביני העניין רואים בהם נחותים כמעט שלא ראויים לשתייה. האם אתם מסוגלים לדמיין לעצמכם עולם ללא יין פיתחו בקבוק ומלאו את הכוס וקחו לגימה הגונה? בפרק הזה הדמיון יהפוך למציאות. האזור הדרום מזרחי של צרפת, ששוכן לחופיו של הים התיכון וסמוך לגבול עם שוויץ ואיטליה, הוא אחד האזורים הפוריים ביותר בעולם, בכל הנוגע לגידול גפנים, כשליש מכל הענבים הגדלים בצרפת. מקורם מחבל ארץ זה. בשנת 1866 גילו מספר קורמים חקלאים שעוסקים בגידול גפנים ליין שחלק מהגנים שלהם סובלות ממחלה כלשהי. הגפנים הנגועות היו חמושות עליהן. הציבו והענבים שהפיקו היו קטנים וחמוצים. שקרו הכורמים את הגפנים החולות הם הבחינו מיד שרכבו לא מוכר פשע בשורשי הגפנים שהפכו לשחורים ומצוקים. התמודדות עם טפילים ומזיקים לא הייתה זרה למגדלי הגפנים. רק עשור קודם לכן, למשל, הם הצליחו בקושי רב למגר פטרייה בשם קימחון שתקפה כרמים בכל רחבי צרפת, ויש מן הכפרים רבים. אלפי שנות ניסיון לימדו את החקלאים כל מה שאפשר היה לדעת על המזיקים, הפוטנציאלים והדרכים הנכונות להתמודד עימם. ובכל זאת, אף אחד לא שמע על פטרייה חריג או חיידק שתוקף את הגפן וגורם לשורשי על הרכב באופן שכזה. התגובה הראשונית של החקלאים הייתה התגובה המקובלת. במקרים האלה הם הכו את הגפנים המעטות הרחיקו אותן מהגפנים הבריאות, וכיוון שבא זאת בעיה על פתרונה. בתוך חודשים ספורים נדדו תקוותיהם כפנים נוספות. החלו להצהיב ולנבול, וגם שורשיהן היו רקובים ומתים. המחלה הלכה והתפתחה לכל הכיוונים, כמו גל מחליא של ריקבון בתוך בריכת כפנים ירוקות. בתוך שנה הושמדו כל הקרמים בשטח של כחמישה דונמים. בצר להם פנו הגורמים אל הרשויות, המכון החקלאי במונפלייה, אחת הערים הגדולות באזור, שלח צוות בעל 3 חוקרים בכירים לבדוק את פשר העניין ג'ורג בזיל. נשיא המכון פליקס שהוא מגדל גפנים ידוע ומנוסה אמיל שהיה רופא ופרופסור לרוקחות או לבוטניקה. 3, החוקרים הסתובב ובין הכפרים החולות במשך 3 ימים. הם עקרו גפן אחר גפן, בחנו את השורשים הרקובים בבחינה מעמיקה, אבל למרבה הפלא לא הצליחו להבחין בחלק פטרייה, או בתולת שהייתה עשויה להיות הגורם לתופעה. לבסוף, כמעט במקרה, הם החליטו לעקור מהאדמה גפן בריאה, גפן, שלא הראתה סימני מחלה פרופסור פרנץ הוא תיאר מאוחר יותר את מה שראו על השורשים. בדקנו בקפידה את שורשי הגפנים הקורות ולא הבחנו בריקבון כלשהו, אבל לפתע תחת עדשת הזכוכית המגדלת הופיע חלק כנימת צמחים. צו הבאה שהייתה צמודה על הצמח וינקה מלבד השורשים. איבדנו שוב, הפעם ביתר תשומת לב. זו לא הייתה כנימה אחת, לא 10 כנימה מאות ואלפים של כנימות. בכל מגוון שלבי ההתפתחות הן היו בכל מקום. מיהר להעלות את תאור הממצאים על הדף והפיץ אותם בין כל רשויות החקלאות והאוניברסיטאות בצרפת. בדוח כתב שהוא משוכנע שהקימה הבלתי מוכרת היא הגורם למחלה המסתורית שפוגעת בה, אה, גפני? לאוזניים מודרניות. זה נשמע השערה הגיונית וכמעט מתבקשת מאליה, אבל לא כך ראו אותה בני תקופתו של הפרופסור. ויכוח סוער התפתח בקרב החוגים המדעיים בצרפת בשאלה האם הכנימה שגילו פרנסואה ועמיתיו היא אכן הגורם למחלה. ויכוח שפינקו היה בו אולי תופתעו לשמוע דווקא בדעת מיעוט רוב האנתרופולוגים חוקרי החרקים היו תמימי דעים שאין סיכוי שהקימה עומדת מאחורי מגפת הגפנים. אפילו ראש החברה האנטומולוגית בצרפת פרסם מאמר תקיף ונחרץ שבו תקף את השערותיו של פרנקו, וביטל אותן כלא הגיוניים. ההתנגדות לרעיון לפיו הכנימה היא זו שמחוללת את המגפה, נבע משני גורמים עיקריים, הראשון היה שלמרות ניסיון מצטבר של מאות שנים, האנגלים לא נתקלו מעולם בחלק שפוגע באופן מוחלט כל כך וקטלני כל כך בגפנים לא מיהרו לקבל את קיומו של חלקיק שכזה ללא הוכחות חד משמעיות. יש לא מעט היגיון בזהירות הזו, שהרי הם היד בנמצא החלק או מזיק אחר שפוגע באופן כה אנוש בצמח. סביר להניח שהמדענים והחקלאים היו נתקלים בו שנים רבות קודם לכן. הסיבה השנייה לשלילת ההשערה הייתה אולי עמוקה ומשמעותית יותר הקהילה הרפואית במאה ה 19 נע בין שני קטבים, שתי פילוסופיות שונות בשאלת הגורם העקרוני למחלות ביצורים חיים. מצד אחד של המגרש היו אלה שטענו שהם מחלות בקרב בעלי חיים, צמחים וגם בקרב בני אדם הן תוצאה של גורמים חיצוניים לגוף אך היה או הצמח בריאים, אבל אז תוקף אותם, חיידק או מזיק אחר שגורם להם להיות חולים כמו אדם שנדבק בווירוס ונעשה חולה בשפעת. מהעבר השני היו אלה שהאמינו שמחלות נובעות קודם כל ממקור פנימי לגוף החי, משהו שיווי המשקל הפנימי של הייצור משתבש ומתערער, באופן שהופך אותו, לפגיע ומועד יותר לפורענות. כש האיזון הפנימי של הייצור חי מופר. כל אותם טפילים, חיידקים ורעלנים שהגוף מסוגל להתמודד עימם בהצלחה. בימים כתיקונם, לפתע מצליחים להתגבר על ההגנות הטבעיות שלו ולחולל נזקים נוספים כמו חולי סרטן התרופות הכימותרפיות החלישו את המערכת החיסונית שלו, וכעת הוא בסכנה למרות מתחלקת ריאות. באותה התקופה, שנות השבעים של המאה התשע 10 המחנה, שהאמין במקור הפנימי למחלות, היה דומיננטי יותר בחוגי המחשבה המדעית בצרפת, וחוקרים רבים נטו לפרש את ממצאיו של פרנקו בהתאם, דהיינו הכנימה שגילו חברי הוועדה על שורשי הפנים היא לא גורם למחלה אלא מעידה על בעיה אחרת מהותית יותר שפוגעת בגפנים ומחלישה אותם. משהו לא תקין בקרקע, למשל, או שינוי כלשהו באקלים. עמד תחת מטר של ביקורות והצלפות, ורק מדענים מעטים אחרים קיבלו את דעתו. יש להניח שגם גאווה מקצועית שיחקה את תפקיד מסויים בויכוח הזה. פרופסור רן שוהה אמנם איש מקצוע מוכר ומוערך, אבל עם כל הכבוד הוא רוקח בוטניקאי, ולא אנתרופולוג. הוא לא מבין בחרקים מספיק כדי לספר לי תמלוגים מומחים. איזה חלק גורם לאיזו מחלה. הממשלה הצרפתית הקימה מספר ועדות חקירה כדי לבחון את ההשערות השונות ולמצוא תרופה למגפה המסתורית. לא היה קל לסנכרן בין פעילותן של הוועדות השונות היין כפי שאתם ודאי יודעים, הוא חלק חשוב מזהותם צרפת ותרבותה, הצרפתים הם צרכני היין הגדולים ביותר בעולם והיינות הצרפתיים נחשבים לאיכותיים ומשובחים ביותר. אין פלא, אם כן, יש תעשיית היין הצרפתית מלווה בלא מעט פוליטיקה משל עצמה כל מחוז. מלא בגאווה על זני הגפנים המעולים שגדלים אצלו, ונוטה לזלזל במחוזות האחרים ובנוזל הדלוח והמשעמם שמעזים ברוב חוצפתם לכנות בשם יין. שוועדת ממונפלייה תעז לקבוע לחקלאים מבורדו מה עליהם לעשות או לא לעשות עם הקרמים שלהם. קודם כל שילמדו איך לייצר יין כמו שצריך החוצפנית. פעילות הוועדות השונות הייתה מלווה אינספור חיכוכים וויכוחים. הוויכוחים, המחקרים, הסקרים והדיונים הסוערים. לגבי הקנייה המסתורית, נמשכו, ובכל הזמן הזה הלכה המגפה והתפשטות בקצב מסחרר. קרן אחר קרן כפנים בריאות ומס גגות, קם שו ונבלעו בתוך שבועות שורשיהן שחורים ורחבים. אלפי דונמים של יבולים ירדו לטמיון החקלאים שתלו כפנים חדשות. במקום אלה שמתו, אבל גם אלה מתו בזמן קצר. יבול הענבים בצרפת צנח משנה לשנה, ושום פתרון לא נראה באופק. עבור צרפת, היין הוא לא רק חלק חשוב מזהותם ותרבותה. הוא גם משחק תפקיד חשוב בכלכלה ובתעשייה הגוונים שנפגעו היו מטה לחמם של חקלאים רבים חקלאים שרק לפני שנים ספורות התאוששו. ופגיעתה של פטריית הקימחון אותה הזכרתי קודם, שהביאה לכך שהיא בול הקטנים באלף 854, למשל, היה היבול הקטן ביותר בצרפת ושישים ושש השנים האחרונות. עבור המגדלים הקטנים, שלא היה להם הון עצמי גדול, עיבוד בציר שלם היה קטסטרופלי. רבים מהם פשטו את הרגל, עברו לגדל חיטה במקום פנים או מכרו את שדותיהם למגדלים עשירים וגדולים יותר במחוזות שבהם ייצור היין היה התעשייה העיקרית. מגפת הגפנים גרמה למשבר כלכלי חמור, עובדים רבים פוטרו משכורותיהם של אלה שנותרו קוצצו בחצי חקלאים לשעבר. נוקט נותרו בלא כלום, החליטו במקרים רבים להגר לארצות הברית או לאלג'יריה. במשך 7 שנים תמימות המשיכו המומחים והמדענים להתווכח ולהתדיין בשאלת הגורם למגפה. בעוד שהמשבר הכלכלי בצרפת הולך ומתעצם לאורך שנים אלו נמשיך, פרופסור ג'ון מילטון לחקור את הכנימה המסתורית ולעמוד על טיבה. למרות הלחץ מכיוון הקהילה המדעית, הוא נותר איתן בטאטוא כי הכנימה חייבת להיות הגורם למגפה. ואם כך הדבר, הרי שרק היכרות אינטימית עם החלק הבלתי מוכר ומחזור החיים שלא יאפשרו לחוקרים למצוא תרופה נגדו. נמשיך לחקור אותה בשדה במעבדה והעניק לה את השם פי לוקס. כנימת העלים הכבושים, או היבשים. צ'רלס ולנטיין ריילי היה אנתרופולוג אמריקאי מפורסם ומוערך מאוד שכתב 7 ספרים מוצלחים אודות מזיקים וטפילים בענף היין. כשהגיעו לארצות הברית השמועות אודות המשבר הפוקד את תעשיית היין בצרפת גילה בהכרח ריילי עניין רב כמובן. הוא קרא את תיאורי אודות הכניסה הצהובה והזהרו ומשהו בתיאור הזה נשמע לו מוכר. לכן, לאחר בדיקה הסתבר שמספר שנים קודם לכן, באלה 856, תיאר אנטומולוג אמריקני בשם אסף פנימה, שחיה באזור ניו יורק אף היא טפיל של צמח הגפן, שהייתה דומה מאוד להפעיל או קשירה של שני המקרים. החלק המדובר היה צהבהב, אורכו כמילימטר אחד והוא חי במושבות של אלפי פריטים. ריילי כתב בחזרה לנפשו ושיתף אותו בחשד לפיו הכנימה הצרפתית המסתורית והכניסה האמריקנית אחת. למרות הדמיון החיצוני, הייתה עדיין אי ודאות מסוימת לגבי זהותה האמיתית של הכנימה הצרפתית הכנימה שתהיה. ר פיטס חיה על עלי הגפן ושורשיו, בעוד שהפילוסופיה הצרפתית נתגלתה אך ורק על השורשים. ההבדל הזה יכול להעיד באופן עקרוני על כך שמדובר בשני חרקים שונים בעלי דמיון חיצוני ותו לא. לא ויתר, הוא נאחז בקצה החוט הזה והלך בעקבותיו. 15 שנים קודם לכן שפגעה פטריית הקימחון בכרמים, חיפשו החקלאים הצרפתים דרכים ושיטות להילחם בה. הגפן שגדלה בה כרמים בצרפת הייתה ממין המכונה ויטיס וניפר, גפן היין, או הגפן האירופאית גפן אירופאית. זו הייתה פגיעה יחסית לנזקי הפטרייה, אבל החקלאים גילו שגפן ממין אחר בשם לברוסקטה הגדל בצפון אמריקה היה עמיד בפניה מספר חקלאים. ייבוש מצפון אמריקה כפני לבנה לצורך מחקר. לנסות ולגלות מה מקנה להם את העמידות בפני הפטרייה. בסופו של דבר לא היה בכך צורך פיזור גופרית. בקרקע, כך הסתבר, הצליח לחסל את הפטרייה ולהגן על הגפן. חיסול פטריית הקימחון הפך את הגפן הצפון אמריקאית ללא רלוונטיים. כל מומחי היין היו תמימי דעים שהיין המופק מגפנים אמריקניות גרוע ונכות בהרבה מן היין, המופק ונפרע האירופית, כך שלא הייתה הסיבה האמיתית לגדל גפנים שכאלה לאורך זמן. ובכל זאת, פה ושם היו עוד מספר חקלאים, 6 אמרו על הגפנים המיובאות וגידלו אותן אולי מתוך סקרנות. פנצ'ו פנה אל אותם חקלאים וביקש מהם לבדוק את הגפנים האמריקנית. ואכן על העלים של הגפנים המיובאות הוא גילה את אותה הכנימה שתהיה הספינה. זאת+ שלקחתן שעות כנימות העלים והעבירו אותם באופן יזום. שורשי הגפן האירופאית גפן בריאה חלתה עד מהרה והיא הפגינה את אותם התסמינים המוכרים של שורשים נפוחים רקובים וכדומה. מכאן למרות שהכמות מפגינות התנהגות שונה כשהן גדלות על כל פנים אירופאיות ואמריקניות, הרי שבמידה גבוהה של ודאות, מדובר בסך הכל בשני גלגולים שונים של אותה הכנימה. שינוי צורה שכזה מוכר ומקובל מאוד בעולם החרקים, שהארי חרקים רבים עוברים במהלך חייהם מביצה לזחל, ומשם מצורת החרק הבוגר. במילים אחרות, הוכיח במידה גבוהה של ודאות את השארתו של צ'רלס ריי, לפי הכנימה המסתורית שנתגלתה בצרפת, היא למעשה פנימה אמריקנית שהצליחה להסתנן בדרך כלשהי לאירופה. חשיפת זהותה של הכנימה ה סיפקה לנו את התחמושת שלה היה זקוק בוויכוח מול מתנגדיו, אם אפילו קשירה הצפון אמריקאית טפיל של צמח הגפן הגיע לאירופה. הוא בדיוק באותו הזמן פרצה מגפה איומה שחיסלה הגפנים אירופאיות. אין זו יד המקרה. ההיגיון מכתיב שאפילו קשירה היא הגורם למגפה ולא תוצר לוואי שלה. אירוע מפתיע נוסף שהתרחש בערך באותו הזמן, בשנת 869 c, יהפכו לשכנע את המתנגדים הקשוחים ביותר. לואיס היה חקלאי ממתנגדיו הקולניים ביותר של פרנקו שהגנים שגדר היו כולם בשלבים שונים של גסיסה כתוצאה מהמגפה. רצה הגורל ונהר סמוך, שעלה על גדותיו הציף את הקרמים של פושון, נפשו שהקרמים, שלא היו בלאו הכי על ערש דווי. לא היה טעם להילחם בשיטפון וחלפו כחודש ימים לפני שהמים נסוגו והכרם שם להתייבש. להפתעתו של פוצ'ו בימים שלאחר השיטפון הכילו הקטנים להתאושש ולהבריא. כפי שהבין שהשיטפון הטביעה והשמיד את הכנימות של השורשים בשעה התאוששות המפתיעה של הצמחים פירושה שאפילו כשרה היתה אכן הגורם למחלה. הוא שינה את דעותיו ועבר לתמוך בפיוס. שאר מתנגדיו של פרנקו נעלמו דום, והוויכוח בדבר הקשר שבין אפילו קשירה למגפה מסתיים. לרוע המזל, סיום הוויכוח הזה היווה יריית פתיחה לוויכוח חדש וסוער הרבה יותר שאיים לפלג את תעשיית היין הצרפתית ולקרוע אותה מבפנים. לפני שאספר על הוויכוח החדש, ראוי להתעכב על שתי שאלות מעניינות, שהופיעו באופן טבעי כתוצאה מתגלית או של פרופסור פינקוס. הראשונה היא כיצד מצאה הפילוס את דרכה מצפון אמריקה לאירופה והצליחה לחצות את אלפי הקילומטרים שמפרידים בין היבשות. השנייה, מדוע פוגעת הכנימה באופן כה אנוש וקטלני בגפן האירופאית? אבל לא מזיקה לפנים הצפון אמריקאיות. פרופסור ג'ון מילטון, ערך מחקר משלו כדי לנסות ולקבוע כיצד נחת הכנימה האמריקנית בדרום צרפת. ההשערה שהקימה המכונפת הזירה הצליחה לעבור את האוקיינוס האטלנטי בכוחות עצמה, נפסלה על הסף, קרוב לוודאי שהיא מסוגלת לרחף באוויר כמה מאות מטרים או אפילו מספר קילומטרים, אבל גם רוח חזקה במיוחד לא תביא אותך רחוק כל כך. התשובה הייתה חייבת להיות אם כן קשורה באופן כלשהו בפעילות בני האדם. החשודים שעליהם הצביע פרנקו היו מגדלי הקפה הצרפתיים שבחוסר זהירות. הם הביאו על עצמם את אסונם. כיום אנחנו מבינים את הסכנה שמציבה הגירה בלתי מפוקחת של מזיקים, טפילים וצמחי בר. האוסטרלים, למשל, למדו על בשרם עד כמה מזיקה פלישה של צמחים ובעלי חיים לסביבה אקולוגית בלתי מוגנת. הממשלה האוסטרלית מבזבזת מיליארדי דולרים בכל שנה במלחמה בשיא חיבה ר זרים שכובשים שטחים נרחבים ביבשת+ כמה מאות מיליונים במאבק נגד ארנבים. ואזי בר שני בעלי חיים שהגיעו עם המתיישבים. האירופאים הראשונים שוחררו לטבע ומאז גורמים נזקים כבדים לחקלאות החקלאים בה 100 התשע 10 עדיין לא היו מודעים די הצורך לסכנה הזו. הגפנים האמריקניות שהובאו לצרפת כדי לנסות ולהילחם, בפטריית הקימחון 20 שנה קודם לכן נכנסו למדינה באופן פרטי והם לא עברו שום בקרה או הסגר ממשלתי. שניים המשלוחים הגדולים ביותר של גופנים מיובאות, הגיעו לבורדו לאזור נהר הריין, שם גם אירעו התפרצויות הגדולות ביותר של המגפה. סביר להניח שבשובו רש"י אותן גפנים הסתתרו ביצים של הפיקסל. מעניין לציין, שיווק פנים מצפון אמריקה לאירופה לא החל במאה ה 19 קטנים שכאלה הובאו עוד הרבה קודם. מדוע, אם כן פרצה מגפה לראשונה רק באלף 866? פרנסואה שיער, שהסיבה לכך היתה הקדמה הטכנולוגית בימי המפרש והרוח. חציית האוקיינוס האטלנטי ארכה חודשים ארוכים והקימה לא הייתה שורדת את המסע. המצאת מנוע הקיטור קיצרה את המסע לכמה שבועות ספורים, ואפשר אפילו קשירה להגיע לחוף האירופי בחיים. השאלה השנייה היא מדוע פוגעת אפילו כשרה דווקא בגפנים האירופאיות ולא באמריקנים, כדי לענות על השאלה הזו כדי להכיר את הכנימה. הזירה הזו קצת יותר לעומק, ולשם כך גייסתי לעזרתי את יפתח. ביום יום אני, ביולוג ועובד בחברת זרעים בתור מפתח מוצרים חדשים בתחום הפירות והירקות. ובלילה אני פודקאסט במשרה, רבע משרה אפשר לומר בערך שעתיים עד שנגמרות לי העיניים. פודקאסט פה ושם בארץ ישראל. אם לא שמעתם עדיין את פה ושם בארץ ישראל, אתם מפספסים את אחת מתכניות הרדיו הטובות ביותר שצמחו לנו כאן בשנים האחרונות. ולי, אתם יודעים, יש סטנדרטים גבוהים. ביקשתי מי יפתח 60 על עצמו. את חליפת המעבדה של הביולוג ויספר לנו על הפלוס והאופן שבו היא פוגעת בגפן. מה בכלל פנימה היא אם נעשה השוואה למשהו שאנחנו מכירים, אי אפשר להגיד הקרצייה של הצמח. נראית כמו קרציה, היא הרבה יותר קטנה ממנה, משהו בסגנון משהו בסביבות שני מ"מ מקסימום יש יש כל מיני גדלים. יש גם חצי מילימטר. אפילו קשירה מגיע למקסימום שני מילימטר. ומה שהיא עושה פשוט מגיע לה צמח מתלבשת עליו עם החדק מת. אתה שלה? מכניסה אותו דוקר את הצמח בדיוק לאיזה שהוא צינור מסוים שזורמים בו המוטמעים של הצמח. זאת אומרת כל תוצרי הפוטוסינתזה, זה הסוכרים בעיקר, והיא אפילו לא צריכה למצוא. צ, הלחץ, הפנים צינורי מספיק חזק כדי לדחוף את הסוכר לתוכה. וככה היא יונקת ונהנית מהסוכר של הצמח היא בעצם תפילה. אבל היא לא זו שמביאה בדרך כלל למותו של הצמח. אז בפעילות שלה גורמת לתהליכים נוספים, שהם אלה שמזיקים מאוד לצמח. היא כמו כלב, יש לו קרציה והוא לא ממש מאבד דם, הוא פשוט לא אידיאלי. לא, אבל זה לא מה שיהרוג אותו מה שהורג את הצמח זה. תוצרי הלוואי של פעילות הכנימה, מה שבאמת פוגע בצמח בעיקר זה כמה דברים. אם הילד כנימות עלה פילו, כפירה דרך אגב היא מבחינה סיסטמטית. מסווג את ככ נעימה טלה, למרות שרוב הפגיעה שלה היא בשורש, ואחרי זה אולי נדבר על מחזור החיים שלה שהוא מאוד מיוחד. אז אם הם כנימות אליהם פשוט מתלבשות על הלב ומוצצות אז באמת המציצה היא לא הצמח, לא שמח ממנה, אבל היא לא נוראית מה שקורה, אבל כמו שאמרתי הלחץ בתוך הצמח הוא לחץ מאוד גדול של הזרימה של המים, וזה גם דוחף את הסוכר מאוד מאוד חזק לתוך הכנימה, ולא תמיד היא מצליחה לעכל את כל הסוכר בקצב של הזרימה שלו, זאת אומרת שנוצר איזשהו טל דבש בטוסיק שלה. נפלט החוצה ואזורים שם שמוקים בכנימות בצמחים. הרבה פעמים אפשר לראות שהעלים מתחת האזור הנגוע. הם פשוט מבריקים והם תורמים את זה, ואני טעמתי. הם גם מתוקים. זאת אומרת, זה ממש פליטת סוכר, על העלים, מתחת לעלים הנגועים, ואז על הסוכר הזה. מתלבש מתלבטים מטריות כל מיני מתלבשות כל מיני פטריות. גורמות לתופעה שנקראת i אחת i אחת, זה מהמילה פיח. מחיר כמו עובש שחור כזה שעוטף אותו ואז זה פוגע מאוד מאוד בהלוואה. העלים כמעט לא יכולים לספוג שמש ולא יכול לא יכולים לעשות פוטוסינטזה וככה נפגעת הפעילות שלה להרבה יותר מאשר המציצה עצמה. שהקימה תוקפת את הצמח בכמויות ומתחיל להיות כבר משמעותי, אני מתאר לעצמי, מדובר בעצם על לא הכנימה אחת או שתיים נכון? בקצב אדיר במחזורים של שבועיים לפנים, וזה יכול לחסל חלקות שלמות. במבט לאחור, שסוקרים את ההיסטוריה של גידול פנים אירופאיות בצפון אמריקה אפשר היה לראות את הפילוג 10 בפעולה, מאות שנים לפני פרוץ המגפה בצרפת. במאה ה 15, למשל, ניסו מתיישבים צרפתיים בפלורידה לגדל את הבן בכרמים חדשים שהקימו למרות המאמצים האדירים של המתיישבים הכפרים האירופאיות ניב לו תמיד ומת ובתוך שנים ספורות ויש לו הצליח להבין מדוע בקרב המומחים השתמשה הסברה שכנראה האקלים והקרקע בצפון אמריקה פשוט לא מתאימים לגידול הגפן האירופאית ואין מה לעשות בנידון. בדיעבד קל לנחש, שהפרה המקומית היא זו שהכתה בגפנים המיובאות והשמידה אותם, אבל לזכותם של המתיישבים בפלורידה יש לציין שקשה מאוד לאבחן את הקשר שבין הכנימה למחלה לעירייה, גם לפרופסור פלאנטו ושני עמיתיו לוועדה. באלה 866 נדרשו 3 ימים של מחקר מאומץ כדי לגלות את דבר קיומה של הכנימה. מדוע? כפי שהסביר יפתח כנימת, אפילו כשרה, מצויידת בצינור קטן שאמו היא דוקרת את שורש הגפן, וכמו יתוש שמוצץ דם של בן אדם, היא יונקת את הנוזל שבתוך השורש וניזונה ממנו. כדי למנוע מהצמח לסתום את החור בשורש הכנימה מפרישה חומר שמונע מהפצע להחלים ודרך הפצע הזה חודרים אל השורשים מזיקים אחרים כמו פטריות וחיידקים שמכנים את הצמח והורגים אותו. שמסיים את הכנימה לינוק את כל הנוזל הזמין, היא עוזבת את השורש ועוברת על הצמח הבא, וזו הסיבה שכאשר בודק החקלאית שורשיו הריכוזים של הצמח הגוסס הוא לא מוצא שם כנימות. רק כשבוחנים צמחים בריאים למראה צמחים שעדיין לא נכנסו לשלב הסופני של המחלה, אפשר לגלות על שורשיהם את אלפי הכנימות התוקפות. בתקופתו היתה תיאוריית האבולוציה צעירה ובלתי מבוססת, אבל כבר אז אפשר היה לראות בקלות כיצד ניתן להסביר בעזרתה את עמידותן של הפנים האמריקאית. למה דווקא האמריקאיות? למה למה אין דווקא עמידות? מה ההבדל ביניהם? ההבדל בעצם הוא. הסתגלות לאורך האבולוציה של הצמח הזה, שגדל לצד הכלימה לפעילות של הכנימה, כי אם הוא לא היה יודע להסתגל הוא לא היה שורד. הכנימה כמו שאמרנו מוצא באמריקה והכספים האמריקאיות הסתגלות לפעילות של הכנימה. איך זה קרה מבחינה ביולוגית? אז יש כמה השערות. שרה המרכזית אומרת שמה שקורה כאשר יש פציעה בגפן אמריקאית. הפציעה מסתיימת מאוד מהר. זאת אומרת, נוצרים נוצרת באזור הפציעה רקמה שעמית שמהר מאוד מגלידה את האזור הפגוע. כמו שם של פקק של יין. כן. כמו כמו שם, שאותן ומפריד את האזור הנגוע מהאזור הבריא ובעצם, עכשיו גם הרקמה שאמיתות גם קוראת בגפן הצרפתית, האירופאית, המזרח תיכוני. אבל העניין הוא המהירות. והכמות הגפן האירופאית לא מספיק מהירה מאוד ביצוא. רשם הזה. היא מייצרת אותו יחסית לאט. גפן האמריקאית, כנראה במהלך האבולוציה אל מול הכנימה למדה לייצר אותו. בצורה מאוד מאוד יעילה ומהירה וגם בעובי מאוד גדול, כך שזה הופך להיות יעיל וזה מעין חיסון כנגד תופעות הלוואי של הכנימה. שוב פעם כנימת יהיה זה לא שלא תהיה כנימה בגפן האמריקאית. אבל תופעות הלוואי יהיו הרבה הרבה- קיצוניות. במילים אחרות, הפילוסופיה והפנים האמריקניות חיו זו לצד זו בצפון אמריקה מזה מיליוני שנים מנהלות מעין ריקוד, טנגו אבולוציוני בכל פעם שאחד מהצדדים מצליח למצוא דרך חדשה לתקוף את הצד השני ולפגוע בו. הלחץ הבלתי פוסק של הברירה הטבעית מכתיב כי הוא השתכלל ימציא הגנה חדשה ויחזיר את המלחמה בין הטפיל ותעוף בחזרה אל הסטטוס קוו. שיווי משקל עדין שמאפשר לשני הצדדים. לשרוד. וויט סוואן, פירה האירופית, לעומת זאת, לא נתקלה בכל מהלך האבולוציה שלה ולא פיתחה הגנות מתאימות כנגדו כמו קבוצת כדורסל ישראלית שעולה לשחק בפעם הראשונה נגד קבוצת nba חזקה חוטפת על הראש גם הגפן האירופית לא הייתה מסוגלת לתת לה תפעיל את אותו הפייט שנותנת לו הגפן האמריקני. לאחר שכולם הסכימו סוף סוף שאפילו קשירה היא הגורם למחלה, הפוגעת בגפנים. אפשר היה לנסות למגר אותה. ההצפה המקרית שהצילה את הכרם של לואי, פירושו עוררה תקוות רבות בקרב החקלאים, אבל למרות האפקטיביות המוכחת שלה, ההצפה התבררה עד מהרה כפתרון לא מעשי. הצפת כרמים אפשרית רק באזורים שבהם נהרות זורמים קרוב לכרמיאל והיא דורשת הקמת תשתית מורכבת ויקרה של תעלות הצפה וניקוז. במספר מקורות בצרפת היו תשתיות שכאלה, שהונחו כבר לפני 2000 שנה על ידי הרומאים, והיו עדיין בשימוש קבוע על ידי החקלאים, אבל הקמת תשתיות חדשות היתה יקרה למדי וגם ארכה זמן רב. פתרון נוסף היה שתילת גפנים על קרקע חולית. הניסיון הראה שאפילו קשירה לא אוהבת חו"ל ושקר, ממשנתו בקרבת הים לא סבלו מהמגפה. כרמים חדשים אכן נשתה לו במספר אזורים חולים, אבל גם הפתרון הזה לא היה מעשי בהיקף נרחב ממגוון סיבות העיקרית מביניהן היא שיכול מטבעו דל מאוד במינרלים שה גפן זקוק להם כדי לשגשג והחקלאים. חייבים לספק את המינרלים האלה באופן מלאכותי באמצעות שנים יקרים יחסית. אלטרנטיבה אחרת אתה לשאוב בוץ עתיר במינרלים, מקרקעית נערות ולחסות בעזרתו את הקרקע החולית, אבל ברגע שהונח הבוץ הסמיך על הקרקע, הפילוג 10, פלשה חיש מהר אל הכרם והשמידה את הכפפה. בסיכומו של דבר, הצפה של קרקע או גידול על קרקע חולית יושמו רק על כארבעה% בלבד מכלל הכרמים בצרפת. הצורך במענה יעיל ומעסיק נגד הכנימה הפך להיות בוער יותר משנה לשנה. קצב ההתרבות של הפילוג 10 היה מדהים, עוצר נשימה, ממש כנימה, נקבה שבקע מהביצה באפריל מסוגלת להעמיד 20 עד 30 מיליון צאצאים תוך- מחצי שנה. הכנימות נישואים הרוח או נתפסו בבגדי הפועלים. גלגלי המכונות החקלאיות והתפשטות בין הכרמים במהירות הבזק. בתוך שנים ספורות, הפסיקה מגיפת הפוליו כשרה להיות בעיה בצרפת באופן בלעדי והפכה לבעיה כלל עולמית. הקניות החלו מוצאות את דרכן לספרד ל גרמניה לאיטליה ומדינות נוספות בכל מקום שבו גידלו החקלאים מיטבית. עשבי פרא האירופית הגיעה בסופו של דבר גם אפילו כשאר. כן, אפילו לארץ ישראל הרחוקה והנידחת. הגשם, יין אולי הראשון שנכנס לארץ בצורה מסודרת. תעשייתית היה באלף 800, 70 במקוה ישראל. מאוחר יותר עם התחלת פעילות הברון. אתם יודעים, היה מוצר צרפתי והוא חשב איזה דבר יכול לעזור לארץ מבחינה כלכלית אז ישר לצרפתים או ליין לראש, והוא החל לעזור ולעודד את עיקרי המושב אות לנטוע כרמי ענבים ליין? זה היה ככה משנות השמונים של המאה התשע 10 ואילך. ובשנות התשעים של המאה התשע 10, 90 91,000 800 90,891. פתאום גילו את אפילו כשרה, זאת אומרת זה הגיע במקביל לנטיעת הגפנים שהגיעו לאירופה. האם יש בן זה לזה קשר? אף אחד לא יכול להוכיח, אבל זה מאוד מאוד הגיוני, זה פשוט מאוד הגיוני שדווקא בתקופת הפעילות הענפה של נטיעות כרמי גפנים בארץ ישראל, שמי שעשה את זה היו בעיקר היהודים למטרות היין. זאת אומרת זה גפנים אירופאיות בדיוק באותה תקופה פשוט התחילה לחיות בארץ, גם אפילו כשרה. וזה הביא ל קטסטרופה מאוד גדולה, בעיקר במושבו ת. השומרון שזה לא איפה שהיום השומרון אלא מושבות השומרון זה אזור של חדרה, גבעת עדה ובמושבות הגליל העליון ראש פינה צפונה מזה. פשוט התחיל. נגע אפילו קשירה ליף שעות, והוא החריב את כל הקווים שניטעו על ידי האיכרים בעזרת הברון רוטשילד. חשוב להבין עובדה אחת מהותית וכבדת משקל יש בעולם מאות מינים של כפנים שמניבות ענבים, וכמעט מכל אחת מהן ניתן להפיק עקרונית יין. המרק, מיץ הענבים ליין מתבצעת באמצעות שמרים שמרים את הסוכר שבמיץ לאלכוהול. תהליך ההמרה הזה רגיש בצורה בלתי רגילה ומושפע מאינספור גורמים החל מההרכב של המינרלים בקרקע דרך האקלים שבו גדלה הגפן, הרגע המדויק שבו קוטפים את הענבים וחאלב סוג העץ שממנו עשויות החביות שבהן מתרחש תהליך ההמרה של הסוכר לאלכוהול. כל שינוי בתנאי הסביבה משנה גם את טעם היין וזו הסיבה שייצאו יין איכותי הוא עניין מורכב, שדורש מומחיות גבוהה. זו גם הסיבה ששתיית יין והוא חובב היא לא סתם צריכה של אלכוהול כדי להרגיש טוב, אלא חוויה אנינת טעם, שיש מי שמשקיע בה שנים רבות מלהיות מסוגל לחוש את ההבדלים והדקויות שבין הטעמים השונים, בדומה ליכולת להעריך ציור של אמן דגול או לזהות מגבר אודיו איכותי במיוחד. במילים אחרות, המורכבות של תהליך הייצור היא זו שהופכת את היין לאמנות היחידה שאפשר גם להשתין אותה. ביטיס ונפרע הוא חלק מהותי מתהליך ייצור היין. למעשה, כשאנחנו חושבים על יין אנחנו כמעט תמיד חושבים עליו איטיס וניפר. הענבים, שמפיקה הגפן האירופאית, מכילים סוכר בדיוק בשיעור המתאים. והם בעלי קליפה בדיוק בעובי הנכון, כדי לאפשר תסיסה מהירה של הסוכר לאלכוהול והפיך את המיץ ליין לפני שהוא מספיק להתקלקל. זו הסיבה לכך שכמעט כל היינות שאתם מכירים, גם האדומים וגם הלבנים, גם היבשים וגם החצי יבשים, אלו שמבעבעים ואלו שלא כולם מופקים מזנים שונים של אותה הגפן ונפרד. רוב המומחים מסכימים שאין מין אחר של גופנים שמתקרב לאיכות היין שאפשר להפיק מהגפן האירופאית, ולאיש גם לא היה ספק שהם לא תימצא תרופה למגפה. יהיה זה סופו של היין כפי שאנחנו מכירים אותו. דמיינו לעצמכם הארכיאולוג בעוד 2000 שנה, שמתבונן בנו בהווה קורא את הספרים שלנו וצופה בסרטים, וכמעט בכל מקום נתקל בייז קור של שתיית יין. כל ארוחה רומנטית, כל חתונה, כל מפגש חברתי וכל טקס דתי, יין, יין+ יין. מה החלום הזה חי בעידן שבו היין נעלם מהעולם? זה מאות שנים. מה הוא יבין שמשהו קורה? סביר להניח שהוא יגיע רד בראשו. הוא ישאל את עצמו, מה היה כל כך מיוחד בנוזל האלכוהולי הזה שכמעט אי אפשר היה להסתדר בלעדיו? במשך 10 אלפי שנים של תרבות אנושית? האם הוא יצליח להבין את הקרבה שנוצרת בין חברים שהכוסות נוקשות זו בזו ועושים לחיים עם הוא יתפוס? מדוע לגימה של יין אדום הופכת אכילת סטייק למהנה יותר? בייאושם, ניסו החקלאים. כל פתרון שהצליחו לעלות על הדעת ממשלת צרפת הכריזה על פרס בסך 300,000 פרנק למי שיצליח למצוא את התרופה ל מגפה. בוועדה מיוחדת בחנה כשבע מאות הצעות שונות ומשונות, למשל לקבור קרפדות, חיות באדמה מתחת לשורשים שיאכלו את הכנימות או לפזר תרנגולות בתוך הכרמים. הוועדה פסלה יותר מחצי מההצעות שראתה, בה הן הזויות ומשונות, מכדי שניתן יהיה להתייחס אליהם ברצינות ורק את השאר העבירה לבחינה מעשית בשטח. בין ההצעות שאושרו היו גם פיזור, קליפות שום בן הגפנים והשקיה בשתן עזים. עם ההצעות האלה אושרו אפשר לנחש כמה מוזרות היו ההצעות שלא אושרו. עולם היין הצרפתי נחלשו לשני מחנות. מהצד האחד היו הכימאים אלה שהאמינו שהפיתרון צריך להיות מציאת חומר שיגביר את אפילו קשירה ויחסל אותם. מהצד השני היו האמריקנים שחשבו שיש לנסות ולנצל באופן כלשהו את עמידותן הטבעית של הגפנים הצפון האמריקניות ל הכנימה כדי להילחם בה. השיטה הפשוטה לנצל את המידות הקטנים הצפון האמריקניות, היא לגדל את הגפנים האלה בכרמים, ולהפיק מהן את היין. אפילו קשירה אינו יכול לפגוע בה הגפנים האמריקניות והבעיה נפתרה, אבל לזניה כפנים האמריקניות יש בעיה עם 200 העניין שלהם. לא טעים. נוסף על כך, החקלאים הצרפתים לא הכירו את הגפנים הזרות האלה, ולא ידעו איך יש לגדל אותם. ימים שלמים הושמדו כתוצאה משטיפת זנים שמעדיפים אקלים קר באזור חם ולח ולהפך. השיטה השנייה להעביר את התכונות הטובות של הגפנים הצפון אמריקניות, דהיינו, העמידות בפני הפילוסופי, אלא היא כבר הרבה יפנים. מינים שונים זו עם זו למשל, נוטלים אבקנים מגפן צפון אמריקנית ומעבירים אותם באופן יזום, אלא שהחלק בפה רך של גפן אירופאית הצצה המתקבל הזרע, מכיל תכונות גנטיות של שני ההורים. אבל הביזה שכזו אינה עניין פשוט. קשה להתעלות על התכונות שמקבל צאצא להוריו והתהליך דורש כוונון. וסינון מדויק וממושך של הצמחים, עד שמצליחים לאתר את השילוב הרצוי של תכונות בצמח אחד. בפועל הגפנים שנתקבלו בעקבות הזה הבין זנים אמריקניות והזן האירופאי לא היו עמידות מספיק בפני הפילוספיה מחד, וגם הפיקו יין לא מספיק מוצלח. זנים היברידיים שכאלה קיימים גם היום וזוכים להצלחה מסוימת באזורים שונים ברחבי העולם. אבל ככלל, האירופאים לא אהבו אותם, ולא הסכימו להעמידם על השולחן. מעבר לקשיים האובייקטיביים הייתה סיבה נוספת ועמוקה יותר לעובדה, שחלק לא מבוטל ממגדלי הגפנים לא יהיו מוכנים לשקול מעבר לגידול גפנים צפון אמריקניות או ברוזה שלהן. עם הגפן האירופאית, תעשיית היין מטיבה. היא תעשייה שמרנית מאוד, שיטות גידול הגפנים תהליכי ייצור היין ואפילו החומרים שמהם עשויות החביות, שבהן הוא נשמר כל אלה אינם משתנים לאורך מאות שנים לעתים. ייתכן והשמרנות הזו היא תוצאה בלתי נפרדת מן המורכבות של תהליך ייצור היין והרגישות שלו. ואולי הסיבה השמרנות היא שליין, הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות הצרפתית. והצרפתים גאים מאוד בתרבות. כך או כך, היו מגדלים רבים שלא היו מסוגלים לסבול את המחשבה שהייתי ונפרע הגפן שממנו מפיקים יין מזה 7000 שנה ויותר. תפסיק להיות טהורה במרכאות ותכונותיה העילאיות התערבבו עם זנים אמריקנים נחותים יותר. מהסיבה הזו נאשמו המגדלים ממחנה הכימיים לרווחה כמדען בשם בר און פה לטנר, תכריז שמצא חומר הדברה יעיל כנגד כנימת, אפילו כשאר תרכובת בשם פחמן דו פרטי. הפחמן הדו גופרתי הוא נוזל שמנוני בעל ריח דוחה למדי ללא חומר שהייתם שמחים להשקות בו צמחים. כנראה, אבל הוא עשה את העבודה. הוא הגביר את הכנימה במחיר של פגיעה מסוימת אבל נסבלת בבריאותה של הגפן. הרשויות הממשלתיות העדיפו את פתרון ההדברה על פני האינברסיה, והוציאו הנחיה שלפיה כל מגדלי הקטנים חייבים לפזר פחמן דו ספרתי. בכר מהם על מנת להשמיד את הכנימה. ההנחיה הזו התבררה כבעייתית מאוד. הפחמן הדו גופרתי הוא חומר יקר למדי, ורק מגדלים אמידים היו מסוגלים לממן את קנייתו. ההחלטה לחייב את החקלאים להשתמש בחומר ההדברה פגעה במיוחד בחקלאים הקטנים שההרס, שזרע מגפת הפילוסופיה שעווה מהם בלאו הכי. את מעט המשאבים הכלכליים שעוד היו להם המתיחות שבין המגדלים העניים למגדלים העשירים. הפכה לאיבה גלויה ומלחמת המעמדות הידרדרה להפגנות ומהומות של המגדלים הקטנים, במיוחד במחוז בורגונדי, שם היה שיעור גבוה במיוחד של מגדלים דלי אמצעים. גם מי שלא יצאו לרחובות להפגין לא בהכרח צייתו להנחיות וחלק. החקלאים הזעירים המשיכו בכל זאת להבריח בסתר זני גפן אמריקנים עמידים לגדל אותם ולהפיק מהם יין באיכות נמוכה, להמשיך להתפרנס. היבוא הפיראטי הכניס לצרפת כנימות חדשות ופעל כנגד מאמצי ההדברה הנושים. היה פתרון אפשרי נוסף לבעיית ה+ פתרון שאיש לא 6 לאמץ הרכבה. בעולם החקלאות. ההרכבה היא פעולת חיבור חלק צמח ממין אחד על גבי ענף או גזע של צמח ממין אחר מאותה המשפחה. למעשה מדובר בניתוח השתלה החקלאי יוצר חתך בצמח, שיהיה הבסיס הקטנה ומחדיר לתוכו את הענף של הצמח המולבל הרוכב. הכנה והרוכב מתמזגים ומתאחדים ויוצרים צמח חדש בעל תכונות משולבות הפרישה על הענבים ובעל תכונות הצמח הרוכב בעוד שהשורשים מתנהגים בהתאם לתכונותיהם של הקנה. בשנת 1870, הציעו זוג מגדלים גפנים צרפתים. בזיל חקלאיים שהיו מנוסים בגידול פנים אמריקניות, לנסות ולהרכיב את הגפן האירופאית על שורשים של כפנים מיובאות. ההיגיון בהצעה הזו ברור, הרכבת ענפי הגפן האירופאית על גבי שורשים אמריקניים תיצור גפן שתהיה עמידה בפני אפילו כשרה מחד, ותמשיך להניב ענבים מצוינים ליין מאידך. למרות הפוטנציאל של להרכבה שהיה מבטיח המגדלים הצרפתיים לא קיבלו אותה בזרועות פתוחות, בעיקר מכיוון שהרכיבה מוצלחת דרשה היכרות טובה עם הגפנים האמריקניות ועם תנאי הגידול המתאימים להן, וגם אז עדיין מדובר בתהליך מורכב ומאתגר. יש למצוא את השורשים בעלי התכונות המתאימות שמוכנות לקבל בשמחה את ענף הגפן האירופאית, ולקוות שהצמח המורכב ימשיך להפיק ענבים איכותיים. תהליך מציאת זנים מתאימים של כפנים אמריקניות, והרכבת ויטיס ונפרע עליהן ארך שנים רבות והיה מלווה בכישלונות רבים. כשפרצה מגפת הפיקסל הראשונה, הצרפתים לא הכירו כמעט בכלל את הגפנים הצפון אמריקניות. הם התייחסו אליהן- או יותר, כמו שאוהדי כדורגל של קבוצות מליגת העל מביטים על קבוצות מליגה גימל. הם יודעים שיש שם משהו כזה אי שם ויודעים שהוא כנראה לא טוב וזהו- או יותר. עמידותן של הגפנים האמריקאיות בפני אפילו קשירה, שינתה את הגישה הזו. חקלאים רבים יותר ויותר למדו להכיר את הכפרים הללו ולעבוד איתה. במקביל, הממשלה הצרפתית מימנה מחקר אקדמי מקיף שכלל את זני הגפן האמריקנים וסיווג אותם כדי ליצור שפה משותפת בין החקלאים, שתאפשר להם לעבוד עם הגפנים האלה. גם פרופסור ג'ון לנון שופ, מיודעינו, היה שייך מלכתחילה למחנה האמריקני סטיב, והאמין בפוטנציאל של שילוב פנים בעלות תכונות משלימות. הוא הפליג לארצות הברית, שם פגש את האנתולוגיה צ'רלס ריילי ולמד ממנו על הפלוס בפרט ועל מזיקים וטפילים של פנים אמריקניות בכלל. סך כל הידע שנצבר במשך 20 שנה דור שלם של מאבק בפילוס הבשיל בסופו של עניין בכדי הרכבה מוצלחת של גפן אירופאית על גבי כנה של שורשי גפן אמריקני. האמריקנים הצליחו להוכיח הלכה למעשה שהם מסוגלים לשלב בין הגפנים השונות מבלי לפגוע באיכות היין המופק מענבים. ההצלחה הזו, בשילוב הקשיים הכלכליים והחברתיים שעוררה הדברה באמצעות הפחמן הדו גופרתי, שכנעה לבסוף את הרשויות שההרכבה היא הפתרון למגפת הפלסטיק. החל מעל 890, פתחו הצרפתים במבצע אדיר בהיקף שמבטאת מרחוק. קשה להעריך את ממדיו לשורה. הם עקרו כל אחת ואחת מהקרמים שבצרפת והחליפו כל גפן בגפן חדשה שמורכבת על כנה אמריקאית. נדרשו לצרפתים כעשר שנים תמימות להשלים את המהלך המונומנטלי הזה גם בספרד, באיטליה ובפורטוגל. גם בהן. הושמדו כרמים בהיקף של עשרות אלפי דונמים, מיהרו לאמץ את הפתרון הצרפתי לכל אורך המחצית הראשונה של המאה העשרים הופיעו התפרצויות של הפילוסופיה כמעט בכל מקום בעולם, והכריחו את כל החקלאים מאוסטרליה ועד יוון לעקור את הגפנים הישנות ולשתול במקומם כפנים מורכבות. כיום, פרט למספר זעום יחסית של מקומות כל הגפנים האירופאיות בעולם הפנים המיועדות לייצור מסחרי של יין מורכבות. על שורשים של כפנים צפון אמריקניים וכמעט שאין יותר כפנים אירופיות השטויות, על שורשיהן שלהן. רק המהלך הכלל עולמי הגורף הזה הצליח סוף סוף לפתור את בעיית ה +1 ולתמיד. עננת הקרב, אפשר היה לראות עד כמה שינתה הכנימה הקטנה והצהובה את צרפת ואת עולם היין בכלל. כתוצאה מהמגפה כשליש מהקרם עם בצרפת נעלמו תעשיית היין בבורדו נכחדה כמעט לגמרי בעיר מרסיי, הכפילה את אוכלוסייתה בעיקר בשל הגירת חקלאים לשעבר מהשפה אל העיר. גורמים אחרים היגרו אל אלג'יר ותוניסיה. הנזק הכלכלי שגרמה הכנימה לצרפת מוערך בכעשרה מיליארד. פרנק שמשווה מדובר בעלות כפולה מעלות המלחמה מול פרוסיה. כמה שנים קודם לכן. גם תעשיית הייננות הישנה שינתה את פניה מהקצה לקצה וכיום היא שמרנית הרבה- ומתקדמת טכנולוגית הרבה יותר מכפי שהיתה לפני מגפת הפוליו כשרה. אגב, ליאו לנמען, אחד מהמגדלים שהציעו לראשונה את ההרכבה כפתרון לבעיית הפילוסופיה, דרש מהממשלה הצרפתית לגבי פרס על סך 300,000 פרנק שהובטח למי שימצא תרופה למגפה. הממשלה הצרפתית סירבה להעניק לו את הפרס בטענה שהפיתרון שלו בסך הכל מונע השמדת קטנים אבל אינו משמין או ממאגר את הכנימה עצמה. יש מי שטוענים שההתפלגות הזו נבעה מכך שרבים בצרפת חשדו בליימן שהמומחיות שלו בגידול גפנים אמריקניות מקורה בייבוא בלתי חוקי של פנים כאלה לצרפת. ואולי לליהמן עצמו הוא אחד מהמגדלים שגרם למגפה מלכתחילה. בסופו של דבר איש לא קיבל את הפרס הגדול. בקרב חובבי היין המושבעים של ימינו ישנה סקרנות עזה לגבי טיבם של היינות שיוצרו לפני המגפה, מהגפנים הישנות, בשיטות הישנות. רוב המומחים יגידו לכם שזו שטות גמורה. אין שום הבדל משמעותי בטעם או בריח בין יינות מלפני המגפה ויינות שמופקים מגנים מורכבות הענבים, הם אומרים, הם אותם הענבים. ובכל זאת, יש מי שטוענים שמשהו מהשפעת השורשים של פנים אמריקניות חדר אל הגפן האירופית והטעם של היין לעולם לא יהיה אותו הטעם של פעם. כאמור, רק במספר זעום יחסית של כרמים גדלים עדיין כפנים אירופאיות מקוריות שנשתלו עוד לפני 1850 על שורשיהן שלהם. במונטה לציין שבאיטליה למשל, ישנו כרם קטן בלמעלה ממאה וחמישים שנה, שמסיבה לא ידועה הצליח לחמוק מאימת אפילו כשרה. ליהנות המופקים מהכרם במונית יש מעריצים מושבעים, ביניהם מבקר יין שכתב בשנת 1987 של לשתות אותם זה כמו להקשיב לארץ שרה ברקאי. יין אחר, שמפניה, צרפתית. מכם ששרדה אף היא את המגפה, נמכר כיום בכמעט 3000 ש"ח לבקבוק בודד. מה צופן העתיד לתעשיית היין? נכון להיום אנחנו והקימה נמצאים בתיקו ההרכבה. שורשים אמריקניות מאפשרת לנו להמשיך ולהפיק יינות איכותיים ללא חשש, אבל מדי פעם בפעם מזכירה לנו אפילו שהיא עדיין איתנו, חבויה עמוק באדמה בין השורשים אבל חיה ובועטת. בארצות הברית למשל, התפרצה מגפת+ בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים והשמידה אלפי דונמים של גפנים. הגפנים האלה אמנם הורכבו על שורשים שהיו אמורים להיות עמידים לפילוסופיה, אבל בדיעבד מסתבר שעמדותיו לא הייתה גבוהה מספיק. במשך עשרות שנים הצליחו הקטנים האלו לעמוד בפני הכנימה, אבל נראה שלחצי הברירה הטבעית אפשר אולי אפילו קצת להשתנות ולהתגבר על העמידות החלקית הזו. לא סביר להניח שמחר בבוקר נקום ונגלה שהם מוטציה אקראית ודרמטית מאפשרת לאפליקציה להשמיד גם כפנים מורכבות, אבל ההתפרצות הטראומטית הזו מזכירה לנו שלמרות שאנחנו נמצאים כעת בסוג של שיווי משקל, מול אפילו קשירה. הטבע הוא מערכת דינמית, שמשתנה ללא הרף. אסור לנו לקחת אותו כמובן מאליו. אז בפעם הבאה שמישהו מוזג לכם כוס יין. קחו כמה שניות להריח אותו או לטעום אותו ולהעריך אותו. מי יודע, יכול להיות שזו תהיה הכוס האחרונה. אה? ומה לגבי בקבוק היין שנתן לי הסקיפר או אתם שואלים? בקבוק היין 6 אמרתי ליום שבו נצליח לפגוע בספירת מחבלים. ובכן, דאבור הוא ספינה קטנה, ואפילו למפקד יש רק ארון קטן, שבו הוא יכול לשים את הפריטים האישיים שלו. שמתי את הבקבוק בארון שכחתי ממנו, לא חשבתי לעטוף אותו בכלכ רוברט, ריפוד אחר כלשהו. הייתה אזעקה. יצאנו לים, הגלים סערו, והספינה קפצה ונחשפת. כשחזרנו לחוף, פתחתי את הארון. ומצאתי את הבקבוק שבור לרסיסים. במשך חודשים ארוכים לאחר מכן המדהים שלי, המצעים שלי ואפילו המגבות שלי, היו כולם ספוגים בניחוח נפלא של מרלו, שאני בטוח שאם הייתי שותה אותו היה גורם גם לי לשמוע את הארץ שרה ברקאי. במקום זאת, הריח רק הזכיר לי בכל רגע ורגע שאני אידיוט. לא?