Listen to Episode

Read Episode Transcript

שלום וברוכים הבאים. ל עושים היסטוריה. פרק 394 מכונות משתפלות וחקר הגלקסיה. תודה. רשת עושים היסטוריה, רשת עושים היסטוריה רשת עושים היסטוריה. קנגורו די די טי. עושים היסטוריה עם רן לוי. תודה. ביום שישי אחד, בשנת 1950 פאסו 4 מדענים בשביל לאב של מכון המחקר לוס אלמוס שבניו מקסיקו, בדרך לארוחת צהריים. זו היתה ארוחה חגיגית במיוחד לכבודו של אחד מהם, הפיזיקאי המבריק וזוכה פרס הנובל אנריקו פרמי שהגיע לביקור במכון אחרי שעזב אותו מספר שנים קודם לכן בדרך לחדר האוכל, נסובה השיחה סביב כתבה שהופיעה בעיתון כלשהו מספר ימים קודם לכן אודות צלחת מעופפת הבמה שנצפתה באזור. כל הארבעה היו תמימי דעים שהצלקות. רופפות שכאלה הן קרוב לוודאי טעות בזיהוי, או סתם תרמית. אבל הכתבה בעיתון הובילה אותם להזדיין בשאלה האם בכלל ישנן תרבויות חוצניות אחרות ביקום. ואם כן מה הסבירות שיבקרו בכדור הארץ? עד שהגיעו לחדר האוכל השיחה כבר פנתה לכיוונים אחרים לגמרי, אבל אז כאילו משום מקום, קארין את מבטו אל עמיתיו ושאל אותם. אז איפה כולם? השאלה הזו עוררה פרץ של צחוק מסביב לשולחן, כנראה מכיוון שלכולם היה ברור משום מה, אולי מתוך היכרותם הקודמת עם פרמי שהפיזיקה. האיטלקי עדיין תקוע במרכאות בנושא השיחה הקודם שלהם, אבל אנריקו פרמי התעקש, הוא לקח דף ועט בהכרח מספר חישובים פשוטים. כמה כוכבים יש בגלקסיית כמה כוכבי לכת מקיפים אותם, מה הסיכוי שחיים יופיעו על כוכב לכת ומה הסיכוי שתיפתח עליו? ציביליזציה מתקדמת מספיק כדי להוציא לפועל מסע בין כוכבי אל מערכת השמש שלנו. ברור שלכל השאלות הללו לא היו, ובמידה מסוימת אין. גם היום תשובות מוחלטות. אבל אפילו ההערכות השמרניות ביותר של אנריקו פרמי העלו שבהינתן העובדה שהגלקסיה שלנו היא בית לכ 100 מיליארד שמשות, סביר מאוד שישנם כל כך הרבה ציביליזציות חוצניות מתקדמות עד שברור לגמרי שלפחות אחת אם לא כמה וכמה מהן הייתה צריכה לבקר בשכונה שלנו כבר מזמן. ואם זה המצב? אז איפה כולם? למה אנחנו לא רואים דרך הטלסקופים שלנו? אף אינדיקציה לקיומם של חוצנים מתוחכמים שכאלה? ברבות השנים, זכתה השאלתו האיקונית של אנריקו פרמי לשם רשמי במרכאות פרדוקס פרמי, והיא הפכה לאבן הפינה של כל דיון מדעי או פופולרי סביב שאלת קיומם של חיים אחרים ביקום. מדענים רבים הציעו פתרונות שונים ומשונים לפרדוקס פרמי. אחד מהם היה מתמטיקאי אמריקאי בשם פרנק t. פלייר, שבשנת 1980 פירסם מאמר שעורר הדים רבים בקהילה המדעית. T, פלייר הוא טיפוס. הוא אמנם למד באמיתי היוקרתי, אבל חלק מהתאוריות הפיזיקליות שהציע הן כל כך רחוקות מהמיינסטרים המדעי, עד שיש רבים שרואים בהן פסוודו מדע. אבל למרות המוניטין המעט בעייתי שלא הפתרון שהציע t פלייר לפרדוקס, היה כל כך מסקרן ורב עוצמה, עד שאי אפשר היה להתעלם ממנו. נקודת המוצא של t פלייר היא שהרצון לחקור את הגלקסיה צריך להיות משותף לכמעט כל התרבויות החוץ עניות באשר הן. ולו מהסיבה הפשוטה שמחקר שכזה הוא כורח הישרדותי, כל ציוויליזציה מתקדמת תרצה לחקור את המרחב שסביבה כדי לוודא שלא מסתתר שם איזשהו איום עתידי, או לכל הפחות כדי למצוא משאבים חדשים. אחת הדרכים לחקור את הגלקסיה, ולמעשה כפי שניווכח בהמשך הדרך היעילה ביותר לחקור את הגלקסיה היא באמצעות קישוריות שמסוגלות לשכפל את עצמן. איך זה עובד? הנה ההסבר, בואו נניח שיש ביכולתנו לפתח גשושית חללית רובוטית שבהינתן המשאבים המתאימים בסביבתה מסוגלת ליצור עותקים זהים של עצמה. נשלח שושית שכזו אל אחד הכוכבים הקרובים אלינו. זה יהיה מסע ארוך מאוד, אולי אפילו בין מאות שנים וכשתגיע סוף סוף לידה היא ת'יאטר שם ירח או אסטרואיד שמכילים את המתכות המים הסיליקון, וכל שאר החומרים שהיא זקוקה להם ותיצור מהם. שני עותקים חדשים של עצמה. שתי הקשיות החדשות האלה ימריאו כל אחת לעבר מערכת שמש חדשה וכעת גם ליעדן הן יצרו גם כן שני עותקים חדשים. כל אחת שיצאו לחקור עוד מערכות שמש וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. בכל דור שכזה מספר הקשישים שלנו מכפיל את עצמו, התחלנו עם אחת ואז שתיים. בדור הבא יהיו 4 קושיות חדשות שהן נעות ברחבי הגלקסיה, ואז 8 ושש 10 ושלושים ושתיים. עשיתי את החשבון בתוך 24 דורות בלבד. יהיו לנו קרוב לשלושים ושלושה מיליארד. גשושיות שכאלה טיפר חישב ומצא שגם אם לוקחים בחשבון את המרחקים העצומים שבין הכוכבים, בתוך 300 מיליון שנים, לכל היותר תגענה הקושיות האלה לכל מערכת שמש בגלקסיה שלנו. 300 מיליון שנה. אולי הם נראים לנו כמו המון זמן, אבל במונחים קוסמיים. זה ממש הרף עין הגלקסיה שלנו. על פי ההערכות, היא בת למעלה משלושה 10 מיליארדי שנים. המשמעות היא שאם הייתה אפילו ציביליזציה חייזרית, אחת ששלחה גשושית משתכפל. את שכזו, אי שם בעבר הרחוק. כיום הגלקסיה שלנו הייתה צריכה להיות רוחשת וגועשת במיליארדי שימושיות שכאלה, וכמעט בטוח שהיינו מוצאים אותן גם במערכת השמש שלנו. ובכל זאת, על אף כל ניסיונותינו לא מצאנו גשושית רובוטית חייזרית אחת שכזו. במילים אחרות, זהו ניסוח חדש לאותו פרדוקס שהעלה. אנריקו פעמי, איפה כולם? פרנק טפלר, מנה 4 פתרונות עקרוניים אפשריים לשאלה הזו. אפשרות ראשונה, הסיבה שאנחנו לא מוצאים גשושיות חייזריות, היא שמסה בין כוכבי הוא בלתי אפשרי מסיבה כלשהי, אבל הפתרון הזה כנראה לא נכון. כבר היום ברור לנו שמסע כזה אפשרי, לפחות מבחינה תיאורטית. האפשרות השנייה, כל התרבויות החיצוניות באשר הן החליטו מסיבותיהם שלהם, שלא לשלוח גשושית. משטח פעילות כדי לחקור את הגלקסיה. אבל גם זה לא יכול להיות הפתרון הנכון, שהרי אם היו הרבה ציביליזציות חוצניות שכאלה לאורך הזמן, מה הסבירות שכולם ללא יוצא מן הכלל קיבלו את אותה ההחלטה בדיוק. מספיק שרק ציביליזציה חייזרית אחת בלבד, תחליט לשלוח קישור אישיות כדי שכל מה שתיארתי קודם יתממש. אפשרות שלישית, גשושית שכזו כבר הגיעה בעבר למערכת השמש שלנו, אבל אם כך הדבר עד כה לא מצאנו אפילו בדל של ראיה לפעילות של כרייה ובנייה איפשהו במערכת השמש. כשהקושי הייתה יוצרת עותקים חדשים של עצמה. והאפשרות הרביעית גשושית שכזו, עדיין לא הגיעה אלינו. אבל היא בדרך זה פתרון אפשרי, אבל מאוד מאוד לא סביר. בהינתן גילה המופלג של הגלקסיה שלנו, הסבירות שהן נפלנו בדיוק על אותם מאות שנים ספורות שבהם הגשושית עושה את דרכה אלינו נמוכה יותר מהסיכוי לזכות בלוטו. ומכיוון שפסלנו את כל 4 הפתרונות האפשריים, אומר t פלייר, נותרנו עם מסקנה אחת בלבד. אין אף ציביליזציה חייזרית בגלקסיה מלבד זו שלנו. זה הפתרון לפרדוקס של פרמי, אנחנו לבד. למה? מי יודע, אולי אינטליגנציה היא תופעה מאוד מאוד נדירה ביקום, או שאולי ישנו איזשהו פילטר קוסמי שכזה, שמונע להתפתח לרמה שמאפשרת להם לעזוב את מערכת השמש שלהם. אולי הן הורגות את עצמן בשואה גרעינית או סוג של וירוס קטלני או פגיעת אסטרואיד. אנחנו פשוט לא יודעים. מאמרו של t, פלייר, היכה גלים בקהילה המדעית, קשה מאוד להתווכח עם החישובים המתמטיים וההיגיון הקר של תאונה. ואם t, פלייר צודק, יכול מאוד להיות שהאנושות נמצאת תחת איום מפחיד מאוד איום שאנחנו כלל לא מבינים אותו עדיין, משהו שעשוי להשמיד אותנו בעתיד הלא מאוד רחוק. מטריד, מטריד מאוד. לא כל המדענים מסכימים עם מסקנותיו של t, פלייר כמובן, ואחד המדענים שהתייצב מולו עם טיעונים מנוגדים היה לא אחר מאשר קרל סייגן, מגדולי האסטרופיזיקאי של המאה העשרים. אני אחזור בהמשך לוויכוח בין t. פלייר, וסגן. אבל ראשית, תרשו לי להפנות את הזרקור, אלא הטכנולוגיה שנמצאת בבסיס טיעוניו של t פלייר. היכולת של הגשושיות ההיפותטית. להשתכפל וליצור עותקים חדשים של עצמה. אני מניח שחלקכם ודאי תוהים עד כמה קשה הוא מאתגר. יהיה לפתח מכונה, שתהיה מסוגלת לשכפל את עצמה כשמדובר בתוכנות מחשב? מכונות וירטואליות שעשויות ממידע טהור, זה די קל. התוכנות הראשונות שמסוגלות לשכפל את עצמן הופיעו כבר בשנות השישים של המאה הקודמת, זמן קצר יחסית לאחר הופעתם של המחשבים הדיגיטליים הראשונים. ואתם כנראה מכירים את הגלגול המודרני שלהם, וירוסים למחשב. אבל מה לגבי? מכונות פיזיות, כאלה שעשויות לא. מה אחדות ואפסים אלא מברזל מעץ או פלסטיק. האינטואיציה אומרת לנו שזה כנראה אתגר משמעותי, המכונות במרכאות היחידות שאנחנו מכירים בעולם האמיתי שמסוגלות לשכפל את עצמן, הן יצורים ביולוגיים, צמחים, בעלי חיים, חיידקים וכדומה, ואפילו הבקטריה הפשוטה ביותר שאנחנו יכולים להעלות על הדעת היא מכונה כל כך מסובכת ומורכבת, עד שאין אף מדען שאפילו מעלה על הדעת את האפשרות שנהיה מסוגלים ליצור חיידק שכזה. יש מהן בעתיד הנראה לעין. המנגנון התאי של שכפול ה dna לבדו הוא מורכב ומתוחכם במידה שלא תיאמן. ואם רק הביולוגיה יכולה להפיק יצורים שמסוגלים לשכפל את עצמם, איזו תקווה יש לנו לבנות מכונה שכזו? אבל האמת המפתיעה היא ששאפו עצמי הוא עניין די פשוט. נכון, יצורים חיים הם מכונות אולטרה מורכבות, אבל כמעט כל המורכבות הזו נועדה כדי לאפשר ליצור החי לשרוד בעולמנו חסר הרחמים, למצוא אוכל לחמוק מטורפים. דברים שכאלה, שכפול עצמי, לכשעצמו. הוא לא כזה ביג דיל, ואילו ההשלכות הכלכליות והטכנולוגיות של פיתוחה של מכונות שמסוגלות לבצע שכפול. עשויות להיות כל כך דרמטיות עד שהן ישנו את עולמנו מהקצה אל הקצה. המתמטיקאי ג'ון פון נוימן, נחשב בעיני רבים לאחד הגאונים הגדולים שצמחו לאנושות במחצית הראשונה של המאה העשרים. הוא התעניין במגוון רחב מאוד של בעיות, כמו למשל תכנון של מחשבים דיגיטליים, תחום שבו תרומתו היתה כה משמעותית, עד שיש מי שרואים בו את אבי. טכנולוגיית המחשב המודרנית. אחת השאלות שסיקרנו במיוחד את פון נוימן היתה השאלה, האם ניתן ליצור מכונות אשר מסוגלות לשכפל את עצמן, בדומה לאופן שבו? יצורים ביולוגיים מתרבים בטבע. פון נוימן לא היה הראשון ששאלה את עצמו את השאלה הזו כמובן, אבל הוא כן היה הראשון שניתח את הבעיה הזו באמצעים מתימטיים וחקר את התנאים הבסיסיים החיוניים לקיומה של מכונה שכזו. עיקר עבודתו של פון נוימן בתחום, הוקדשה לסוג ספציפי של מכונות תיאורטיות, כאלה שאין להן קיום גשמי במציאות בשם סלולר אוטומטית, מכונות שהם מעצם טבען נוחות לתיאור וניתוח בכלים מתימטיים ואכן, פון נוימן הגיע לכמה תובנות רבות עוצמה, בזכות ניתוחיו למשל, הוא הראה שאם מכונה שמסוגלת לשכפל את עצמה חייבת להיות מסוגלת להוריש את המידע שמגדיר אותה, את שרטוטי הרכבה. אם תרצו, לצאצאים שלה בנפרד. מה היכולת לתרגם את הסרטונים האלה לבניית המכונה עצמה? התובנות האלה הקדימו בשנים רבות את גילוי ה dna והריני שמסתבר שפועלים בדיוק לפי העקרונות שהוא, ייתבע. הדי אן איי עוצר את המידע הגנטי והאני הוא חלק מהמנגנון שמתרגם את המידע הזה ליצירת החלבונים שמהם עשוי גופנו. ולמרות שהוא לא ניתח אותן באותה מידה של יסודיות מתמטית פה, נוימן הקדיש מחשבה מרובה גם למכונות פיזיות, כאלה שניתן לבנות בעולם האמיתי מכונות אוטומטיות, כפי שהן מכונות בעגה המקצועית. הוא הוכיח שניתן לבנות מכונות שמסוגלות לשכפל את עצמן ואף הגדיר את הרכיבים הבסיסיים שדרושים לה מכונה שכזו. אגב, ראוי לציין שישנו סוג נוסף של מכונות ננו מכונות מכונות מיקרוסקופיות שבאופן תיאורטי מסוגלות גם כן לשכפל את עצמן. אבל מכיוון שמדובר בתחום עם אתגרים ייחודיים ומורכבים מאוד, אני אגביל את הדיון בפרק הזה, אך ורק למכונות גדולות יחסית, כאלה שאנחנו יכולים לראות בעין בלתי מזוינת. הראשונים שהדגימו את ההיתכנות המעשית של מכונה, שמסוגלת לשכפל את עצמה, היו הגנטיקאי ובנו, הפיזיקאי רוג'ר פנרוז, שבשלהי שנות החמישים יצרו את המכונות הראשונות, שהיו מסוגלות לשכפל את עצמן באופן עצמאי. למען האמת, אפילו המילה מכונות קצת הגזמה. אלה היו בלוקים מעץ דיקט. אם אתם ממש סקרנים שהן רוז, אם חתכו ושיתפו לשתי צורות ספציפיות שנחנה אותן a וb. שני החוקרים יצרו כמה בלוקים מכל סוג והניחו אותם על מסילה קצרה, שבה הם היו חופשיים לנוע לשני הכיוונים, כך שכל בלוק יכול להתנגש עם הבלוקים שמי שני צידיו. במצב רגיל, התנגשות בין בלוקים לא עושה דבר, אבל אם לוקחים שני בלוקים אחד מסוגי ואחד מסוג b, ומחברים אותם כמו שתי קוביות לגו, מקבלים צורה חדשה, נכנה אותה צורה eb שבזכות המבנה הייחודי שלה גורמת לכך שכל שאר הבלוקים שהם מתנגשים בה על המסילה מתחברים גם הם ליצירת צורות eb חדשות. במילים אחרות, צורה היא בי מסוגלת לשכפל את עצמה. בעזרת משאבים במרכאות שהיא מוצאת בסביבתה צורות מסוג a וb שצפו בים הדמיוני שהוא המסילה קצרה. המשיך לשכלל את המכונות האלה, ובהמשך יצר דגמים נוספים שמסוגלים לנוע לכל הכיוונים ולא רק על מסילה צרה, וליצור מבנים מורכבים ומתוחכמים יותר. המכונות הפשוטות של ליונל ורוג'ר פנרוז לא היו מסוגלות לבצע שום פעולה מעשית במובן של לייצר משהו או לבצע עבודה משמעותית, אבל תרומתם הגדולה הייתה בעצם קיומן. הפנטהאוזים הוכיחו ששאפו עצמי הוא עניין טכני, פשוט יחסית. הוא לא דורש מורכבות גדולה כמו זו שניתן למצוא ביצורים ביולוגיים. התובנה הזו הסעירה את דמיונם של חוקרים רבים שהחלו שואלים. את עצמם אילו בעיות נוכל לפתור אם יהיו ברשותנו, מכונות שמסוגלות לשכפל את עצמן. אחד מאותם חוקרים היה הפיסיקאי פרימן, דייסון, שאולי מוכר לחלקכם בזכות רעיונות עתידניים ומסירים כדוגמת כדור דייסון ויצא. כשפנה דייסון את הדמיון העשיר שלו אל תחום השיכפול העצמי הוא העלה כמה רעיונות מסעירים לא- למשל ידוע שבמדבר. סהרה יש המון שמש, אז למה אנחנו לא מקימים שם קולטי שמש כדי לנצל את האנרגיה החינמית הזו. הסיבה ברורה, כי זה יקר. צריך לייצר המון קולטי שמש לשנע אותם אל המדבר ולמתוח מהם כבלים שהיא יוליכו את החשמל, אלא המקומות המרוחקים שבהם הוא נדרש באמת. לו היו לנו קולטי שמש שמסוגלים לשכפל את עצמם, הציע דייסון. היינו פותרים את הבעיה הזו בקלות. קולטי השמש היו מנצלים את האנרגיה הזמינה כדי לשכפל את עצמם בעזרת חומרים שהם היו מוצאים במדבר בכוחות עצמם, כולל ייצור של הכבלים הדרושים. ואז היינו מקבלים חוות ענקיות של קולטי שמש- או יותר בחינם. העלות היחידה הייתה זו של פיתוחו וייצורו של קולט השמש המשכפל. הראשון. אותו הרעיון יכול לעבוד גם במקרה של התפלת מים, למשל, במקום שינה, קים מפעלי התפלה ענקיים בהשקעה כספית אדירה. לתכנן מכונת התפלה קטנה יחסית שתהיה מסוגלת להתפיל מים בחוף הים בעזרת אנרגיית השמש, ואז לשנע את המים, שהתפילה לתחנות שאיבה שיוקמו בצמתים מרכזיים. מכונת ההתפלה לשכפל את עצמם במיליוני עותקים מתוך החומרים שתמצא בים ובחוף. כך נפתור את בעיית המים העולמית שוב, בעלות זניחה. קים? אבל שום דבר מזה ואפילו שום דבר שמתקרב לזה, לא קרה במציאות. לא רק שהסרט לא מרוצף בקולטי שמש ומפלי מים אוטונומיים שכאלה לא מפריעים לנו לשחק מטקות. בים אין אפילו מפעל אחד שבו מכונות הייצור יוצרות לצד המוצרים הרגילים. גם עותקים חדשים של עצמם. לאורך השנים נעשו עשרות ואולי מאות ניסיונות לפתח מכונות שכאלה מחומרים שונים ומשונים, מנגו, ועד מתכות מתקדמות. אבל אף אחד מהם לא הוביל למוצר מעשי. ממשלת יפן השקיעה בשנות השבעים והשמונים עשרות מיליוני דולרים ביוזמות שונות של הקמת מפעלים אוטונומיים, אבל אף אחת מהן לא התרוממה. הכי קרוב שהגענו ל הגשמת החזון הזה. הן קרוב לוודאי, סוג מסוים של מדפסות. שאלת מימד בשם ריפ שתוכננו, כך שהן מסוגלות להדפיס את החלקים שמהן ניתן לבנות מדפסת חדשה. אבל וזה אבל גדול עדיין נדרש אדם כדי להרכיב את המדפסת מחלקה השונים, כך שלא מדובר בשיפור עצמי במלוא מובן המילה. הגורם המשותף לכל הכישלונות האלה הוא עלות הפיתוח הגבוהה של המכונות, שמסוגלות לשכפל את עצמן. אמנם לאיון, אל ורוג'ר פנרוז הוכיחו שניתן ליצור מכונות שכאלה, אפילו מדיקט, אבל בעולם האמיתי מדובר הרבה אתגר שונה לגמרי אפילו המכונה הפשוטה ביותר דורשת מאות ועד אלפי חלקים מכאניים ואלקטרוניים, מקור, אנרגיה, וכמובן, בינה מלאכותית, טובה מספיק כדי לאפשר לה להתמודד עם האתגר הזה של ייצור, והרכבת עותק חדש של עצמה. האתגר הזה הוא כל כך מורכב, עד שבאופן מעשי תמיד זול ופשוט יותר להסתפק באוטומציה חלקית בלבד, ולתת לבני האדם לעשות את שאר העבודה. פרימן דייסון היה מודע, כמובן לאתגר הזה כבר הרבה 1970. הוא אמר את הדברים הבאים, ציטוט ממלאכתם האמיתית של מכונות המסוגלות לשכפול עצמי תהיינה אותם אזורים במערכת השמש שאינם מסבירי פנים, לבני האדם, מכונות שעשויות מברזל, אלומיניום וסיליקון לא זקוקות למים. הן מסוגלות לשגשג ולפרוח על הירח במאדים, או בין האסטרואידים ולהוציא לפועל פרויקטים. תעשייתיים אדירים, מבלי לסכן את האקולוגיה של כדור הארץ, הן יצטרכו אור וסלעים ולא יזדקקו לשום חומרי גלם אחרים. סוף ציטוט. במילים אחרות, במקומות שבהם אי אפשר לתת לבני אדם לעשות את שאר העבודה במרכאות, שם תוכלנה המכונות שמסוגלות לשכפול עצמי לתרום תרומה מכרעת. גם מערך השיקולים הכלכליים משתנה לגמרי כשמדובר בסביבת החלל. העלות של שיגור מטען לחלל היא גבוהה מאוד עד כדי אלפי דולרים לכל ק"ג, וכשמדובר בהקמת מבנים גדולים, למשל תחנת חלל או בסיס על הירח, מבנים שדורשים מאות טונות של חומר יכול מאוד להיות שעלות הפיתוח של רובוטים שיהיו מסוגלים לכרות משאבים באופן אוטונומי, ליצור עותקים חדשים של עצמם. ולהקים את המבנה הרצוי תהיה= או זולה יותר מאשר עלות שיגורם של כל אותם חומרי גלם ובני האדם שיעשו את העבודה. כדוגמה לטענותיו הציע דייסון את התרחיש הבא, מאדים, כידוע, מדבר צחיח, אבל ירחו של שבתאי עשיר בקרח. נשלח להם סלבס שושית, שתהיה מסוגלת לשכפל את עצמה ובמקביל לכרות את הקרח שתמצא על הירח הקטן. הקושיות המשוכללות ימריאו מנסה לעשות כשהן נושאות עימן את הקרח ואז יתרסקו על מאדים, כמו מטאוריטים ויפזרו את הקרח על פניו. בתוך כמה אלפי שנים לכל היותר חזה דייסון נוכל למלא את מאדים בימים ובאגמים ולהפוך אותו למתאים יותר למחייתם של בני האדם. רעיונות כמו אלה של דייסון חלחלו כצפוי גם אל סוכנות החלל האמריקנית. שמראשית שנות השמונים יזמה את הקמתן של מספר קבוצות עבודה כדי לבחון את הכדאיות וההיתכנות המעשית של יוזמות שכאלה, מתוך הבנה שכיום בהינתן מגבלות התקציב הקיימות, אין שום דרך מעשית להקים פרויקטים גדולים בחלל כדוגמת מפעלי ייצור גדולים על אדמת הירח. אחת מקבוצות העבודה בחנה תרחיש של הקמת חוות קולטי שמש על הירח, שתהיה מסוגלת להפיק כמויות גדולות של אנרגיה סולארית בעלות של לא יותר ממיליארד דולר ומגבלה של כמאה טון על. כמות החומרים שניתן לייבא מכדור הארץ. המהנדסים והמדענים שהם ניתחו את התרחיש הזה הגיעו למסקנה שבעזרת הטכנולוגיות המקובלות בימינו פרויקט שכזה ייארך כששת אלפי שנה. בעוד שאם נשתמש במכוניות. כדי להקים את החווה זה ייקח רק 20 שנה, זה הכל. כמובן שישנם אתגרים נוספים לפרויקט שכזה, אפילו מעבר לעלות ולמורכבות של פיתוח של הרובוטים המשכפלים למשל, יש חומרים חיוניים שפשוט אי אפשר למצוא על הירח, כמו כלור, למשל, חומרים שנהיה חייבים להביא מכדור הארץ. אבל באופן מפתיע, דווקא האתגר הזה מצביע על אפשרות שעשויה להפוך את החזון של מכונות משתפלות ל מעשי ואפשרי יותר. אחת האמיתות כמעט ברורה מאליה היא, שככל שהמכונה המדוברת מתוחכמת יותר כך יהיה קשה ומאתגר יותר להעניק לה יכולת לשכפול עצמי מתוך חומרי גלם בסיסיים. אם יש לך קרש מדיקט, קל יחסית לייצר ממנו בלוק של דיקט. אבל מה לגבי שבב סיליקון? למשל, אפילו כאן על כדור הארץ, תהליך הייצור של שבבי סיליקון הוא כה מורכב עד שבכל העולם כולו יש רק מספר זעום יחסית של מפעלים פבין, שמסוגלים לייצר שבבים מתקדמים. זה יהיה קשה מאוד, אולי אפילו בלתי אפשרי. בגבולות הטכנולוגיה הנוכחית, לפתח מכונה, שתוכל לייצר שבבים ללא מגע יד אדם, מתוך סיליקון, שיתחרה מס לירח. פתרון אפשרי אחד לאתגר הזה הוא, באופן פרדוקסלי, לשלב את הטכנולוגיה שממנה תהיינה עשויות המכונות האלה. זאת אומרת להחליף טכנולוגיות מתקדמות ומורכבות בטכנולוגיות פשוטות יותר, אבל כאלה שעדיין יכולות לעשות את העבודה. למשל אם קשה לייצר טרנזיסטורים מוליכים למחצה אז נחליף אותם בשפופרות ואקום כמו אלו שמהן היו עשויים המחשבים בשנות הארבעים של המאה הקודמת. אם קשה לייצר סוללת ליתיום, יון מתקדמת, נחליף אותה בגלגל תנופה גדול וכבד, שהסתובב במהירות ויגור אנרגיה באמצעים מכניים במקום חימי. נכון, קצת מוזר לחשוב על רובוטים גדולים המסורבלים בסגנון סטימפאנק מסתובבים על הירח, ובונים עליו מפעלי תעשייה, אבל בסופו של דבר מדובר על שלב ביניים זמני בלבד, רק עד שעה המפעלים המדוברים ייכנסו לפעולה ויוכלו לייצר מכונות מתוחכמות יותר. פתרון אפשרי נוסף לוקח השראה מהאופן שבו פיטרה הביולוגיה את אותו האתגר בדיוק. גם אנחנו בני האדם עושים שימוש בחומרים חיוניים, שגופנו לא מסוגל לייצר בכוחות עצמו מהמזון שאנחנו צורכים. אלו הם הוויטמינים, הדוגמה המוכרת ביותר אולי היא ויטמין c, שאנחנו מקבלים מפירות הדר וירקות מסוימים, ומי שאין לו גישה למזונות האלה כמו למשל ימים בתקופות קדומות יותר. עשוי לסבול משורה ארוכה של בעיות בריאותיות עד כדי מוות. המאפיין החשוב ביותר של הוויטמינים הביולוגיים בהקשר שלנו הוא שגופינו זקוק רק לכמויות זעירות מאוד, מהן כמויות שקל מאוד להשיג אותן בשיגרה. באותו הרעיון עשוי להיות מעשי גם עבור מכונות משתפלות בחלל. רוב הרכיבים האולטרה מתוחכמים שעליהם דיברנו כדוגמת שבבים וסוללות, הם קטנים וקלים יחסית. למעשה, זו חלק מהסיבה שבגללה הם קשים כל כך לייצור. בשיגור אחד אפשר יהיה לשלוח לחלל כמויות גדולות יחסית של רכיבים שכאלה, ואז הרובוטים המשכפלים יצטרכו להיות מסוגלים לייצר בכוחות עצמם רק את החלקים הפשוטים והאגסים יותר, מה שיהפוך את הפרויקט כולו לזול ומעשי יותר. באותו אופן, אגב, יהיה אפשר גם לתכנן את הרובוטים האלה כך שהבינה המלאכותית שלהם תאפשר להם לבצע משימות פשוטות בצורה אוטונומית. אבל משימות מורכבות יותר עדיין יבוצעו בשלט רחוק על ידי מפעילים מכדור הארץ או תחנת החלל, במילים אחרות, להתפשר על החזון של שכפול עצמי מושלם לטובת שיקולים הנדסיים מעשיים יותר. התמונה המתקבלת אם כן, היא של חזון טכנולוגי מאתגר ומורכב כנראה מורכב יותר מכל מה שעשתה האנושות עד היום. אבל בה בעת גם חזון שנדמה אפשרי מאוד. נכון, זה יהיה סיפור יקר וממושך אבל זו לא תהיה הפעם הראשונה שבני האדם הצליחו להוציא לפועל, פרויקטי ענק יקרים וממושכים אם נצליח לעמוד באתגרים האלה ואין סיבה להניח שלא נצליח, אז אפשר להתחיל לחלום ברצינות על הקמתן של מושבות חלל ענקיות ברחבי מערכת השמש וערים גדולות על כוכבי לכת אחרים, הרובוטים המשכפלים יקימו עבורנו את התשתיות החיוניות המבנים, מתקני התעשייה. ובני האדם יאכלסו את המבנים האלה לכשיהיו מוכנים במילותיו של הפיזיקאי האמריקני, פרופסור ג'רמי בנשטיין. ציטוט, אני מאמין כי בהסתמך על ההיסטוריה של הטכנולוגיה, טבע האדם הוא כזה שמה שניתן לבנות באופן תיאורטי בסופו של דבר יבנה במציאות מכונות בעלות יכולת לשכפול עצמי הן אפשריות בעיקרון ולכן לדעתי ייבנו בסופו של דבר מתי על ידי מי ולשם מה. אין לי שמץ של מושג. סוף ציטוט. החזון, המדע הבדיוני הזה מחזיר אותנו אל הנקודה שעימה פתחתי את הפרק פרדוקס פרמי וחקר הגלקסיה באמצעות קשיות רובוטיות בעלת יכולת שכפול עצמי חלליות, שמכונות גם גשושיות פה נוימן לכבודו של המתמטיקאי פורץ הדרך. כמובן, אין חובה שהגישו שיוט שנשלח יהיו מצויידות בהכרח ביכולת לשכפול עצמי. אפשר בהחלט לשלוח גם גשושיות רגילות שיחקרו את הכוכבים הסמוכים אלינו ואפילו יצרו קשר עם תרבויות חוצניות שאולי יגלו שם. החוקר האוסטרלי, פרופסור רונלד בריסל, הציע עוד בשנות השישים של המאה הקודמת לשלוח קושיות שכאלה שינויים מצויידות בבינה מלאכותית מתוחכמת שתוכל לייצג אותנו במרכאות. אל מול חוצנים רחוקים לספר להם עלינו ולשמש כמעין שגרירה של המין האנושי פתרון שכזה, ציין. בריסל עשוי להיות עדיף על פני תקשורת רדיו עם החוצנים במקרים שבהם אנחנו לא בטוחים לגמרי, שפתיהם של החוצנים האלה לשלום. זאת מכיוון כשמדובר בתקשורת רדיו, קל מאוד לזהות מהיכן בדיוק מגיעים השידורים, אבל הרבה יותר קשה לדעת מהיכן בדיוק הגיעה גשושית. פיזית, כך שאם החייזרים יבקשו לכבוש או להשמיד את כדור הארץ הם לא ימצאו אותנו בקלות. אבל מבחינה כלכלית טהורה, קושיות ברישול, כפי שמכונות הקושיות הבלתי משתפלות האלה, הן פתרון טוב רק כשמדובר בחקר כוכבים קרובים יחסית. המהנדס והננו טכנולוגיה רוברט פריטאס, שהיה הראשון שניתח באופן מעמיק את האפשרות המעשית לחקור את הגלקסיה באמצעות גשושיות משתפלות, הגיע למסקנה שקשות גרייס הן פתרון יעיל מבחינה מעשית רק עבור כוכבים. במרחק של עד כמאה שנות אור מאתנו- או יותר. מעבר למרחק הזה יהיה הרבה יותר זול ומהיר לחקור את הסביבה הגלקטית באמצעות קשיות משתפלות קערת. אגב, ניתן לציין שהמסקנה הזו נובע שאם אי פעם נגלה כי שושית חייזרית במערכת השמש שלנו, והיא הסתבר לנו שהיא אינה מסוגלת לשכפל את עצמה, נוכל להניח במידה גבוהה של סבירות שהתרבות החייזרית ששלחה אותה נמצאת במרחק של- ממאה שנות אור מכדור הארץ. ממש בשכונה שלנו, במונחים קוסמיים. השימוש בקשיות משתפלות מביא עמו גם לא מעט דילמות מוסריות ואתיות, למשל, עד כמה חובה עלינו לוודא שאין חיים במערכת השמש שאליה תגיע הגבשושית לפני שהיא מתחילה להשתמש במשאבים המקומיים כדי לשכפל את עצמה. ואם ישנם חייזרים אינטליגנטיים במערכת השמש הזו, האם זה מוסרי מבחינתנו לשלוח שושית למערכת שמש אחרת ולהתחיל לפרק שם אסטרואידים והירחים מבלי לקבל את אישורה של אותם חייזרים? זו לא רק שאלה אתית. פעולה שכזו עלולה להיתפס בעיני החייזרים פעולה עוינת על כל המשמעויות, שנובעות מכך. אחרי הכל, איך אנחנו היינו מגיבים אם לפתע פתאום היינו מגלים גשושית חייזרית? שנוחתת על הירח שלנו ומתחילה לפרק אותו לגורמים לצרכיה שלה. אבל ברשותכם, בואו נניח את השאלות המוסריות והדיפלומטיים בצד ונשוב לפרדוקס פרמי מול הפתרון של פרנק, טיפלה שטען כזכור שמכיוון שקל יחסית לבנות קושיות משתפלות, ומכיוון שהגלקסיה שלנו קיימת מספיק זמן כדי שיקומו בה פוטנציאלית המוני ציביליזציות חייזריות. עצם העובדה שאנחנו לא רואים קושיות חייזריות, מבקרות במערכת השמש שלנו משמעה שאנחנו לבד ואין אף ציביליזציה חייזרים אחרת בגלקסיה. כאמור, הטיעון הזה עורר הדים רבים בקהילה המדעית ושני אסטרונומים מובילים קרל סייגן, ווילאם ניומן, השיבו לטיעוניו של t פלייר במאמר משלהם. סגן וניומן מסתמכים על עיקרון עתיק יומין במדע שמכונה העיקרון של קופרניקוס, ניקולאוס, קופרניקוס, כזכור, היה זה שגילה שכדור הארץ לא נמצא במרכז היקום אלא הוא בסך הכל עוד כוכב לכת אחד מתוך מיליוני גופים בגדלים שונים שסובבים סביב השמש ממוצעת. השנים גילו המדענים שאותו העיקרון תקף כמעט לכל דבר ביקום שלנו. פעם חשבנו שבני האדם שונים ומיוחדים ביחס לשאר. בטבע והיום אנחנו יודעים שאנחנו בסך הכל עוד תוצר של אותו תהליך אבולוציוני שיצר את כל היצורים החיים שסביבנו. פעם חשבנו שהשמש שלנו מיוחדת, היום אנחנו יודעים שהיא בסך הכל עוד כוכב שגרתי וחסר חשיבות מתוך מיליארדי כוכבים בגלקסיה. פעם חשבנו שהגלקסיה שלנו מיוחדת, והיום אנחנו יודעים שהיא בסך הכל עוד גלקסיה שגרתית וחסרת חשיבות מבין מאות מיליארדי גלקסיות ביקום הנראה. במילים אחרות אין בנו וב מערכת השמש שלנו שום דבר מיוחד ויוצא דופן. ואם אין בנו שום דבר מיוחד ויוצא דופן, שואלים סאגאן וניומן מדוע שדווקא אנחנו נזכה להיות הציביליזציה הטבעונית היחידה בגלקסיה? במילותיו של סגן ציטוט, בהתחשב בהיסטוריה הארוכה של העיקרון של קופרניקוס, מה יותר סביר שאנחנו? במקרה לגמרי, הזוכים היחידים במרוץ בין מאות מיליוני משתתפים כוכבי לכת שיש בהם תנאים מתאימים להיווצרות חיים אינטליגנטיים, מרוץ שנמשך כבר 15 מיליארדי שנים, או שיש איזושהי טעות. בטיעוניו של t, פלייר, סוף ציטוט. אפשר לראות את ההיגיון שבטיעון הזה, אבל בכל זאת, איך מתמודדים שני האסטרונומים עם הטיעונים המשכנעים שהעלה המתמטיקאי. ובכן, גורסים סייגן וניומן, ישנן שתי אפשרויות עקרוניות, או שישנה איזושהי הגבלה על יכולת השכפול של הכושיות, הגבלה שמונעת מהן למלא את הגלקסיה באין ספור עותקים של עצמם, או שאין הגבלה שכזו. אם יש הגבלה שכזו למשל, מגבלה טכנולוגית כלשהי שאנחנו עדיין לא מודעים אליה, אז יכול להיות שאין כל כך הרבה גשושיות בגלקסיה, ובמקרה כזה סביר להניח שפשוט לא התמזל מזלנו לפגוש אחת שכזו. או שמערכת השמש שלנו פשוט לא מספיק מעניין את את החייזרים מסיבה כלשהי ולכן החליטו לדלג עליה. אבל אם אין הגבלה על יכולת השכפול של הכושיות, גורסים סגן וניומן אז יש לנו בעיה פוטנציאלית חמורה הרבה יותר. נניח הם אומרים שכל גשושית שוקלת משהו, כמו כמה עשרות או מאות טונות. אחרי 150 דורות של שקיפות, שזה משהו כמו מיליון וחצי שנה פלוס מינוס. משקלן הכולל של כל הגשושיות יהיה 10 בחזקת 54 גרם. שזה המון המון חומר, כמה המון יותר. משקלם של כל השמשות וכל כוכבי הלכת בגלקסיה גם יחד. במילים אחרות, אם היינו מאפשרים לקשישים לשכפל את עצמן ללא הפרעה, הן היו זוללות את כל הגלקסיה שלנו, פשוטו כמשמעו. כמובן שחייזרים שייפתחו קושיות היפותטיות שכאלה. ממשיכים סגן וניומן יהיו מודעים לבעיה הזו ויכניסו לקושיות שלהם מגבלה כלשהי שתמנע מהם להמשיך ולהשתתף פה לנצח נצחים, למשל מנגנון בתוכנה שמפסיק את השכפול אחרי 40 או 50 דורות בלבד. למעשה, זהו אותו עם מנגנון שקיים גם בתאי הגוף שלנו, מנגנון שמכונה מגבלת ה, פליק שגורם לתאים להזדקן ולמות מעצמם. אחרי 40 ומשהו חלוקות, כדי למנוע מהם להמשיך להשתכפל לנצח. למה? כדי למנוע סרטן סרטן כידוע, היא מחלה שבה תאים בגוף מתחילים להתחלק באופן לא מבוקר לצרוך כל כך הרבה משאבים עד שהם מכריעים את הגוף כולו, ומגבלת הפליק מבטיחה שגם אם משהו השתבש בתהליך, חלוקת התאים הייתה המקולקל, יוכל להתחלק לא יותר מארבעים. משהו, פעמים לפני שימות. אבל אני חושב שאתם מתחילים להבין את הבעיה עם המנגנון הזה. היה חסין מפני תקלות. אף אחד לא היה מת מסרטן ולמרבה הצער הרבה מאוד אנשים כן מקבלים סרטן, מה שאומר שלמרות כל מנגנוני ההגנה של הגוף תאי גופנו לא חסינים מפני תקלות שגורמות לשכפול לא מבוקר. וזו טוענים סגל וניומן בדיוק הסיבה שבגללה אף ציביליזציה חייזרית לא תהיה מוכנה לקחת סיכון וליצור קושיות משתפלות כדי לחקור את הגלקסיה, או אם היא מגלה כשישית משטחי פלט ששיגר ציביליזציה אחרת היא תמיד אותה מיד שמדובר במיליארדי גשושיות. אי אפשר להתעלם מהאפשרות לתקלה שתשמש את המנגנון שמפסיק את השכפול, ותהיה הסבירות לתקלה הזו קטנה. ככל שתהיה, אחרי הכל, מספיקה רק תקלה אחת בק שושית אחת כדי לגרום פוטנציאלית ל קטסטרופה בקנה מידה גלקטי סרטן טכנולוגי שאם לא נחסל אותו, כשהוא קטן עלול להשמיד את הגלקסיה כולה. וזו משערים צמד האסטרונומים. הסיבה לכך שאנחנו לא מוצאים גשושיות משתפלות. מי צודק t פלייר או סגן וניומן? אין לדעת, אבל לא משנה מי יהיה הצד המנצח. בוויכוח הזה ההשלכות יהיו כבירות. בכל מקרה, עם פרנק טפלר צודק, ואנחנו לבד ביקום משמע שאולי ישנה סכנה אדירה שרובצת לפתחה של האנושות בעתיד הלא רחוק פילטר גדול שיביא את כיסנו, כפי שהביא את קיצן של כל שאר התרבויות החזיריות שקדמו לנו. עם סגן וניומן צודקים אז יכול להיות שהגלקסיה שלנו שוקקת חיים, ולא ירחק היום שבו נצטרף. גם אנחנו למסיבה הגלקטית הזו. ואולי? זה כבר קרה. באלפיון ושבע 10, גילו אסטרונומים גוף שמימי שניחן בשתי תכונות חריגות במיוחד. הראשונה הייתה מקורו. זה היה העצם הראשון שאנחנו יודעים לומר בוודאות כמעט מוחלטת, שהגיע ממקור מחוץ למערכת השמש שלנו. מהירותו של העצם הזה 27 ק"מ בשנייה והזוית הקהה שבאו חדר למערכת השמש מעידים על כך שהוא הגיע אלינו מכיוונו של כוכב בשם וגה שמרוחק כעשרים וחמש. שנות אור מכדור הארץ. זו גם הסיבה לשם שלא זכה העצם מחדש אומואמואה. מילה שפתם של ילידי הוואי, שמשמעותה המבקר הראשון מרחוק. התכונה החריגה השנייה של אומואמואה היא צורתו, צורה של סיגר שאורכו כארבע מאות מטרים ורוחבו כארבעה מטרים, מבנה נדיר למדי כשמדובר בעצמאים טבעיים עבור חוקרים. חובבי מדע בדיוני צורתו המוארכת של אומואמואה הזכיר מיד את רמת חללית חייזרית, שמככבת בספר מפגש עם ראמה, ב-1 מספריו המצליחים והזכורים של ארתור סי קלארק, סופר המדע הבדיוני המפורסם. זו אולי הסיבה שמיד שנתגלה אומואמואה היו חוקרים, חלקם בכירים ומכובדים מאוד בקרב הקהילה המדעית כדוגמת הפיזיקאי הישראלי האמריקני אוילי מאוניברסיטת הרווארד, שטענו שאין לשלול את האפשרות שמדובר בעצם מלאכותי, משמע, גשושית או חללית חייזרית. לרוע המזל, אומואמואה כבר היה בדרך החוצה ממערכת השמש כשנתגלה, כך שלחוקרים היה רק מעט מאוד מידע, תצפיתי לעבוד איתו ממעט המידע הזמין עולה שסביר להניח שיום או המוח הוא בכל זאת עצם טבעי, אולי אסטרואיד שנזרק ממערכת שמש מרוחקת ומצא את דרכו אל השכונה שלנו. אבל מאז בעלפה עם ותשע 10, נתגלה עצם נוסף שמקורו מחוץ למערכת השמש. שביט, שזכה לשם בוריסוב על שמו של האסטרונום החובב, שגילה אותו, וסביר להניח שככל שה טלסקופים ושאר כלי התצפית שברשותנו ילכו ויכללו, נגלה עוד+ עצמים שכאלה שמגיעים אלינו מרחוק מאוד. מי יודע, אולי אחד מהם יספק לנו סוף סוף את הפתרון לפרדוקס של פרמי. זהו עד כאן, תודה על ההזמנה. מיד נמשיך אל עדכון לגבי פודקאסט חדש שהשקעתי בשבוע שעבר בשם עושים עתיד+ עדכונים וחדשות. אך ראשית, כתמיד, חסות קצרה. כאמור, בשבוע שעבר עסקתי פודקאסט חדש ברשת שלנו בשם עושים עתיד, והאמת שפינטזתי על הפודקאסט הזה כבר מזה מספר שנים טובות, אבל אף פעם לא מצאתי את הזמן לעשות אותו עד שלפני חודשיים ומשהו. יובל דרור החליף אותי בתפקיד העורך הראשי של רשת, עושים היסטוריה, ואז התפנתה לי הזמן להגשים את החלום הזה. אז במה מדובר? זה די פשוט, האמת. אתם מרגישים את זה לבד, אני בטוח. העולם שלנו משתנה בקצב מסחרר בשנים האחרונות ואני לא מדבר כרגע על הבלאגן הפוליטי שקורה בארץ בימים אלה, אלא על הכמות האדירה של פיתוחים טכנולוגיים ותגליות מדעיות שמציפים אותנו במהירות מסחררת. חודש אחר חודש ושבוע אחר שבוע. עוד לא הספקנו להבין מה אפשר לעשות עם היכולת לקרוא את הקוד הגנטי שלנו. והנה אנחנו כבר מסוגלים לערוך אותו, לכתוב ולמחוק בתוך ה dna עוד לא הספקנו לעכל את זה שיש לנו בינה מלאכותית שמסוגלת ליצור כל תמונה שנוכל לחלום עליה. והנה יש לנו כלים כמו ציפיתי שפותחים בפנינו מיליון אפשרויות חדשות ומסעירות, וזה רק קצה המזלג, אסטרונומיה, פיזיקה, צבא, תוכנה, בנקאות. הכל משתנה מסביבנו וכל כך מהר אי אפשר שלא לשאול את עצמנו. לאיפה כל זה הולך, איך ייראו החיים שלנו ושל הילדים שלנו. בעוד 10 וחמש, 10 שנה? איך יראה העולם שלנו, החברה שלנו. עושים היסטוריה. אתם יודעים לא עשתה אותי עשיר בשום צורה, אבל היא עשתה משהו אפילו עוד יותר טוב, לפחות בעיני בזכות התוכנית הזו. אני הכרתי המון המון אנשים, מאוד מאוד חכמים, מהנדסים, מדענים, יזמים ואנשי רוח מבריקים ובעלי חזון כל אחד בתחומו. ואלו האנשים שאני רוצה להציג להם את השאלות הקשות האלה במסגרת עושים עתיד. בפרק הראשון שעלה לאוויר בשבוע שעבר הערכתי את ד"ר, קירה רדינסקי חוקרת בתחום הבינה המלאכותית בעולם הרפואה, שם משתמשת בכלים החדשים האלה כדי לנסות ולחזות את העתיד, פשוטו כמשמעו, לחלץ מתוך מידע היסטורי, תבניות ותובנות, שיאפשרו לרופאים, למשל, לזהות מוקדם יותר חולים שזקוקים לטיפולים דחופים ולמנוע התפרצויות של מגיפות מסוכנות עוד בטרם הן גובות את חייהם של אלפי בני אדם. בעיני אנשים שכבר ציינתי ויופיעו בפרקים הבאים, יש את פרופסור דן שכטמן, זוכה פרס נובל בכימיה 2001 10, פרופסור יוסי מטיאס מנכ"ל גוגל ישראל, פרופסור רן בליצר, מנהל חטיבת החדשנות בקופת חולים כללית רן בר זיק, מהנדס התוכנה המפורסם וזו רשימה חלקית מאוד מאוד. כל אחת מהשיחות הללו העיפה לי את הסכך, ואני כבר לא יכול לחכות לשתף אתכם ברעיונות שעלו בהן. את עושים עתיד תמצאו בכל המקומות. באתר הבית שלנו עושים היסטוריה. קום באפליקציות עושים היסטוריה באנדרואיד, באייפון לספוטיפיי ובכל מקום שאתם מאזינים בו לפודקאסטים עושים עתיד שאלות קשות לאנשים חכמים. מה עוד חדש? באא. רשת עושים היסטוריה. אז קודם כל, אם אתם כמוני, עוקבים בדאגה אחרי מה שקורה במדינה שלנו בחודשים האחרונים, אני ממליץ בחום להאזין לשני פוסטים ספציפיים, עושים חשבון עם פרופסור עומר מואב ושיר הדס נקר, ועושים משפט עם פרופסור מתן גוטמן והעיתונאי. אטילה שומפלבי בפרקים האחרונים שלהם. שני הפוסטים האלה צוללים כל אחד בתחומו אלא הסוגיות העקרוניות שמאחורי ההפיכה המשטרתית החוקים המוצעים. המשמעויות שלהם על המשפט והכלכלה. השוואה לנעשה במדינות אחרות היום ובעבר וכדומה. האזנה מאוד מאוד מומלצת. עושים טכנולוגיה ד"ר, יובל דרור עשה 3 פרקים מעולים על המשבר שבו נמצאת גוגל בעקבות הפריצה של אופן אי החברה שמאחורי צ'אט gpt והוא מנסה לברר מה קרה ל ענקית הטכנולוגיה שפעם הובילה את עולם הבינה המלאכותית והיום עושה רושם שהיא מתקשה להתמודד מול מיקרוסופט ואחרות בתחום הזה. בפודקאסט כשבגרוש היה חור, הפודקאסט שבוחן את ההיסטוריה דרך הזווית הכלכלית רועי גירון עשה שני פרקים נהדרים על שאלת הפיקוח על שכר הדירה, ואיך הניסיון להיטיב עם אוכלוסיות מוחלשות באמצעות הקפאה מלאכותית ורגולציה על שכר הדירה. גורם בסופו של דבר להרבה יותר נזק מאשר תועלת, וספציפית פוגע באותן אוכלוסיות מוחלשות, שאיתם הוא בא להיטיב. והמלצה אחרונה חביבה, על עושים רפואה פרק בשם שיר כאב על קדחת הבהרות שלקחה מאיתנו את מאיר אריאל הזמר האהוב. איך קרה שה מחלה קלה יחסית, כזו שאפשר לרפא אותה באמצעות אנטיביוטיקה? הפילה את מאיר אריאל חלל במהירות מסחררת, ממש בתוך שבוע או שבועיים. פרק מרתק ומטלטל אפשר לומר. כל הפודקאסטים שלנו כמובן זמינים באתר הבית ובכל האפליקציות. ובסוף הפרק הזה למיטיבי לכת, פינה קצרה נוספת של שחר לוי, הבן שלי. אנחנו קוראים לפינה שלו, שחר ההיסטוריה, והפעם על המשבר הדמוגרפי בסין, הוא מדוע הוא מאיים על הכלכלה של אחת המדינות המאוכלסות ביותר בעולם? מוזמנים להמשיך ולהאזין אחרי הקרדיטים. כתמיד, אם אתם אוהבים את עושים היסטוריה, מעוניינים לתמוך בה, עזרו לנו להביא מפרסמים ונותני חסות לפודקאסטים השונים ברשת שלנו. אתם גם מוזמנים לרכוש את ספרי שהיא זמינים בחנות. באתר הבית כל הספרים מגיעים עם הקדשה אישית ממני, לכל מי שתרצו, ואתם יכולים גם להזמין אותי להרצאה אצלכם בארגון פיזית, אומר החוק. ההרצאה הכי מבוקשת שלי היום. ואולי זה לא ממש מפתיע, היא על מהפכת הבינה המלאכותית וכיצד תשפיע על חיינו בעתיד הקרוב. יש לי גם הרצאה מצליחה מאוד על סטוריטלינג בשירות המדע והטכנולוגיה וכיצד ניתן להיעזר ברעיונות העתיקים של מחזאות ותסריטאות כדי להעביר הרצאות. טובות יותר בכנסים או מפגשים לכתוב מאמרים מעניינים יותר וכדומה. תנו להם הכתובת רן את רן לוי. קום. עושים היסטוריה הם זה לתת שבין הילה השמש שלי גואטה, ושל לינוי, בעריכה ובהפקה אורי בוקובזה, והמתחזה במכירות, עם מצטרף חדש לצוות המכירות שלנו, נתנאל הישג בהצלחה. נתנאל, אנחנו נפרדים השבוע ממיכל לברטובסקי שניהלה את סיפור משפחתי בהצלחה. מיכל, היה כיף גדול לעבוד יחד. בשנתיים האחרונות אביב שם טוב הוותיק יחליף אותה בסיפור משפחתי. שרית קורצמן אחראית על הרשתות החברתיות. יובל דרור, העורך הראשי, דני טימור, המנהל העסקי ואני רן לוי, כותב ומגיש, אנחנו נישתמע בפרק הבא, להתראות. אינדי? עכשיו, תתמודדי עם איקס? היי, אני שחר לוי, והפעם בפינה שלי. שחר ההיסטוריה. אני אסביר לכם למה אין מספיק סינים בעולם. עכשיו אתם בטח חושבים שזה קצת מוזר, שאני אומר את זה. אחרי הכל יש מיליארד וחצי סינים בעולם, אבל אפילו כמות כזו של אנשים לא מספיקה בשביל להבטיח את עתידה של סין. ולמה, אתם שואלים בגלל מילה אחת דמוגרפיה. זה כמו גרף יה של סין. היא גרועה והיא תהפוך להיות אפילו יותר גרועה. עם הזמן מכיוון שלא מספיק אנשים נולדים בסין, שיעור הילודה שם הוא 1.1% שזה מתחת ל 2.1% שהוא שיעור הילודה המינימלי בשביל צמיחת אוכלוסין, ואפילו זה לא בטוח כי אי אפשר לסמוך על סין, שהיא מדינה אוטוקרטית שאולי משקרת לגבי מידע מהסוג הזה. אני יודע מה אתם אומרים, להרבה מדינות מפותחות יש שיעור ילודה מתחת ל 2.1%. מה כזה מיוחד בסין? ובכן, דבר ראשון, סין היא מדינה מאוד הומוגנית, עם תרבות שלא מקבלת מהגרים, כך שצמיחה באמצעות קליטת מהגרים זו לא אופציה בסין בשביל לתקן את הדמוגרפיה. דבר שני שיעורי ילודה של סין הוא לא רק נמוך, הוא אחד מהנמוכים בעולם. זה אומר שכרגע דמוגרפית תתרחש אצלם הרבה יותר מהר והרבה יותר גרוע ודבר שלישי. סין היא מדינה שהכלכלה שלה בנויה על צריכה, ובעיקר השקעה בסקטור הביתי. ולמה זה חשוב? באופן כללי, ילדים צורחים אנשים בגיל העמידה. המיצים משקיעים וקונים נכסים וזקנים לא עושים את שניהם. האוכלוסייה צעירה וענייה יחסית של סין, לא תוכל לתמוך בכמות כזו של זקנים. אף מדינה לא יכולה לעשות זאת, ובמיוחד לא סין. אבל למה אתם שואלים? למה דווקא סין עומדת להיות במצב כזה גרוע? ובכן, התשובה היא מיהו? מהו? בואו נדבר קודם על מדינות תעשייתיות, המעבר מהכפר לעיר, כשמדינה הופכת ל תעשייתית. יש יותר איור כשאתם לוקחים אנשים מהרחבה לעיר, ילדים הופכים להיות מעובדים ללא תשלום לנטל כלכלי ולכן אנשים במדינת תעשייתית עושים- ילדים. זה גם קרה בתקופת המהפכה התעשייתית בבריטניה, אבל שם זה היה בצורה הדרגתית בערך 100 שנה. מאו זה דונג שהיה המנהיג הראשון של סין הקומוניסטית, הפך את סין למדינה תעשייתית בצורה מאוד אגרסיבית ומהירה. 20 שנה במקום 100 שנה, מה שגרם לה שיעורי ילודה בסין ליפול בצורה הרבה יותר חדה לעומת נפילה הדרגתית בשאר העולם. בנוסף, מה מחוקק חוק שאומר שלזוג סיני מותר לעשות רק שני ילדים, ואם זה לא היה מספיק גרוע, מי שבא אחריו שינה את זה לילד אחד, ואפילו שבעשרים השנה האחרונות הם לאט לאט ביטלו את המדיניות הזאת. זה כבר היה מאוחר מדי והנזק כבר נעשה. תודה מה יהיה העתיד של סין? איש לא יודע, אבל מה שבטוח שהשרים הבאים יהיו מאוד משמעותיים בשביל לקבוע. האם סין תהיה מעצמה עולמית? מספר אחת. זהו מקווה שנהנתם מהפינה של דיבור עושים היסטוריה. אם אהבתם את הפינה, אל תשכחו לזרוק אבנים על הבית שלי עם פתק שאומר שאהבתם את הפינה. נתראה בפינה הבאה, ביי.