Listen to Episode

Read Episode Transcript

תודה. שלום זה המשפט שלי. שלום שלום וברוכים הבאים. רוצה להגיד לו לא מפתחים חסרי תרבות? מה עם הטוב בעולם? וכל זה מספר אחד, מספר אחד, נכון, מספר אחת בעולם התאריך היום, שישי לספטמבר 2022, פרק 100 20 בוקר טוב. בואנה מה אני מציק לך היום, מה קורה מה קורה? יש לי אנרגיות, זה לא לעניין לגמרי. בוקר טוב גם לשקמה. לרר, מה שלומך? מעולה, ספרי לנו קצת עלייך ועל מה אנחנו הולכים לדבר היום? טוב, אז אני שקמה אני משהו כמו 15 שנים בתעשייה. עשיתי כמה וכמה תפקידים, חלקם ניהוליים, חלקם האנדזון. התפקיד האחרון הייתי ראש צוות דאטה אנג'ינירינג בעשור האחרון- או יותר, עבדתי בעיקר בסטארט אפים בתחילת דרכם, אבל התחלתי בארגון גדול וביטחוני. מה אנחנו הולכים לדבר היום על נושא מאוד מאוד כאוב שרק הולך ומכאיב יותר על ריכוז בעולם של הסחות דעת. אז מה אתה רוצה? את רואה? אפילו לא יכולתי לפתוח את הפרק כמו שצריך כי יפתח הסליפ, או הסחות דעת. אולי זה היה בכוונה, אבי, חשבת על זה? אתה אומר שזה? הפרעה המתודית. אני לא אמרתי את זה מגניב, אז אני חייב להגיד שאני מאוד מתחבר לנושא. מה הימים שלנו להיום? הוא הסינית פור מי? אני אתן הרבה עצות פרקטיות לאיך אפשר לשפר את המצב, גם ברמה האישית וגם ברמה הארגונית. נכון, איך אפשר להתרכז, איך אפשר לפנות בעצם מרחב וזמן גם למפתחים וגם למנהלים להיכנס, בעצם לעבודה העמוקה, שהיא עבודה של הרוב היא המשמעותית יותר, שהיא מייצרת יותר ערך חדש ויותר אימפקט. ונדבר קצת על מה המחיר של ההפרעות למה כדאי בכלל להתרכז יותר? בית עסק בזה הגעתי מתוך משבר. בעצם אני חושבת שיש שני נושאים מרכזיים שגורמים לאנשים לעצור ולחשב מסלול מחדש בעצם ולתהות לגבי כל הקטע הזה. אחד מהם זה הורות או בעצם זה לא חייב להיות הורות אלא כל שינוי קיצוני בחיים שגורם בעצם לחלק מחדש את את עוגת המשאבים והורות חד. זה הזמן, זה יכול להיות הקשר והפניות המנטלית זה האנרגיה. זה יכול להיות ממש הרבה דברים ואני לא אוהבת שמדביקים לי את הטייטל של ניהול זמן כי זה ניהול של הרבה יותר דברים מעבר לזמן. אז אחד מהם, זה אירוע כזה, שזה יכול להיות גם חס וחלילה איזה משהו אחר שקורה וזה יכול להיות מישהו שהולך עכשיו לפתח את תחביב באופן מאוד קיצוני, או להתחיל להחליף קריירה או משהו כזה, והדבר השני זה בעצם מעבר מתפקיד שהוא האנדזון לתפקיד ניהולי עכשיו אפשר לעצור רגע ולהיווכח, האם מנהל צריך לעשות עבודה האנדזון או לא, אבל כמו שאמרתי אני עבדתי בעיקר בסטארטאפים שהיו ממש ממש בתחילת הדרך, כשהן עדיין שדרה ניהולית וגם. אהבה כזאת. אז אז היא לא כזאת. אין כזה הרבה בשר בניהול, ובעצם המנהל יש לו הרבה זמן. מיקר. ושני השינויים האלה אצלי קראו- או יותר בבת אחת. והשינוי של ניהול. התחלתי לעבוד באיזשהו סטארט אפ הייתי מפתחת בק אנד, ואז נולדה הילה. הילדה הראשונה שלי חזרתי מאחלה מת לידה, להיות ראש צוות דאטה ואחרי הלידה השנייה שהייתה לא הרבה אחר כך חזרתי להיות מנהלת פיתוח, ובעצם הרגשתי שהמתח הזה בין לנסות למצוא את הזמן שאני יושבת ומרכז את לבין הזמן שאני מנהלת. וקופצת מדבר לדבר ובודקת מה קורה עם אנשים. הוא ממש סוחט אותי ומשאיר אותי בלי שום אנרגיה. והרגשתי שמשהו שם ממש ממש לא יעיל, וגם המעבר כמובן מחברה מארגון גדול סטארטאפים, ציפיתי מאוד שהכל יהיה אחרת שהכל יהיה רץ ודינאמי כמו שתמיד מספרים על סטארטאפים. אבל אבל כן ראיתי שהמצב רחוק מלהיות אופטימלי, קצת כמו שיפתח, אמר בפרק. בקטנה, בסוף גם של האנשים כבר יש את הזמן לעבוד. הם אפילו לא יודעים על מה הם אמורים לעבוד עכשיו. בהחלמת לידה זה מושג שלא שמעתי או שמעתי, אבל הבנתי מה הקשר, מה זה אומר? אני אשמח להבין. חופשה זה לא. אני לא יודעת. מי הגאון שמיתג את זה כחופשה, אבל חופשה זה שאתה בחופש. דבר פשוט בשם יותר טוב היה לי ויכוח אתמול עם חברים, החלמה זה המילה הנכונה, כי הוא התחיל להגיד כן, הריון זה לא מחלה וזה זה לא מחלה. אבל. אחרי לידה. מדוייק. הייתה הצעה נוספת, חוץ מההחלטות, לידה של החבר או שפשוט הוא אמר. אבל זה כאילו זה- מצלצל כזה. מעולה, מגניב. אז בעצם התחלתי להתעסק בתחום הזה. מה קרה אחר כך? זאת אומרת. יום אחד הייתי עם הילדים שלי בגינה ואז עצרתי ואמרתי רגע, זה לא מה שרציתי. הילדים שלי מאוד מאוד קטנים. אני כאילו חוזרת מוקדם כל יום, אבל מה אני עושה? אני הולכת איתם לגינה ואני כל היום עם הפלאפון ויש התרעות ובסדר. לפעמים יש מה. שלך עם הטלפון ואז נגיד אני לא רוצה את זה, ואני כן רוצה את זה. זה כזה תחושה נוראית, כזאת כזה. אני רוצה להיות עם הילד שלי, אבל הוא מציק לי ואתה כזה כל כך נורא מבולבל. וואו, אני לא אוהב את התחושה הזאת. דיברתי עליו קודם שזה באמת מרוקן. זה לא זה לא ממלא אותי ואמרתי אוקיי, צריך להיות פתרון לדבר הזה זה ובאמת בסטארט אפים קטנים. לפעמים אין ברירה. אם יש מערכת שעובדת 24, 7 ויש מעט אנשים אז צריך למצוא לזה פתרונות. אבל אבל הפתרון הוא בטח ובטח לא שכולם יהיו זמינים 24 7 ואז עצרתי, עזבתי הכל. הייתי בבית כמה חודשים חישבתי. את העבודה לגמרי ממש. עניין של משבר או בלי קשר, זאת אומרת הרגשה שאת לא יודעת איך את רוצה לנהל את החיים שלך ועזב את העבודה. או שכאילו שאני יודעת ואני יודעת שזה לא מה שקורה עכשיו ושאני צריכה רגע גם להתאושש גם אחרי עבודה. צריך להתאושש לא רק אחרי לידה וגם פשוט לחשוב עם עצמי איזה דברים אני צריכה לחפש בעבודה הבאה. כדי שלא יקרה הדבר הזה. אז אז אוקיי, אז אמרתי לו מערכת שחיה 24 7 ולא חברה גלובלית ולא ולא ולא ולא. וככה זה ילך ויקטין את הסיכוי שאני אצטרך לצאת לגינה עם הפלאפון ולחשוב שאני זמינה ודבר אחד לא רציתי להתפשר שלא רציתי חברה גדולה כי זה יכול לפתור לי הרבה מהדברים האלה. וגם אמרתי אוקיי חשוב לי להתאמן, חשוב לי לאכול בריא. יש לי מלא מלא תחביב. אם חשוב לי להמשיך ולעשות אותם אני רוצה להיות במיטבי. בכל מה שאני עושה, גם בעבודה ואני לא חושבת שצריך לעבוד. 12, 13, 20, 10 שעות ביום כדי להיות במיטבך וכדי לעשות את העבודה שלך הכי טוב שאתה יכול. אני שניה אספר לכם עוד כמה דברים שאני עושה, שתבינו עד כמה הדבר הזה יכול להיות בעייתי בשבילי. אז אני רצה 5 פעמים בשבוע אני. אימוני כוח, בין 3 לחמש פעמים בשבוע. מעייף רק לשמוע, משחקת כדור רשת. זה מקטין אותי, אתה שם אותי למקום שאני מרגיש רגשות אשם. אני מתאמן פעם בחודש, זה לא הבורסה את זה 8 פעמים בשבוע. זה פשוט גורם להרגיש רע. יש מחליט שאני הולך להתאמן כל יום. כל חודש אני מחליט את זה 5 פעמים בשבוע אני מחליט- אוקיי מעולה, ואנחנו מפרגנים לגמרי. סבבה, אנחנו מקנאים. מה זה חושבת שאני פצע? אבל בסדר, אחרי השיחה הזאת. ואני ממש ממש אוהבת אוכל. זה באמת אחת האהבות הכי גדולות שלי. אני אופה מלא מבשלת, מלא, יש לי בלוג בישול כבר בין לא יודעת, 10 או 11. מהי שהייתי אוכל 3 פעמים ביום, אני אני אוכל כמו שאני חושב על זה שאני אלך להתאמן. אוקיי, אז עושה הרבה דברים. אני עושה הרבה דברים ויש לי ילדים כמו שאמרתי הילה בת 8 ועומרי בן 6 וחצי, וחשוב לי להיות איתם וחשוב לי כשאני איתם, להיות איתם ועם ברוך בעלי, כשאני איתו אז להיות רק איתו ולא עם הפלאפון וכל מיני התרעות מהעבודה. קדימה. אז עכשיו אני שואלת אותכם, מתי בפעם האחרונה קרה לכם שביצעתם איזושהי משימה? זה לא משנה אם זה משימה של קידוד, או משהו של מנהל שצריך עכשיו לתכנן משהו ושקטה בזה, ופשוט לא שמתם לב איך הזמן עובר וממש הייתם בתוך זה ואי אפשר היה להפריע לכם. הנזק? ככה זה קורה לי. זה קורה כשאני ממש אני חייב לייצר את כל הסט אפ בשביל זה זה אומר. אם אני עובד מהבית, לבקש משתי והילדה שלא יכנסו לחדר לשים אוזניות עם איזה מוזיקה מרגיעה לנתק את הוואטצאפ, תסלק את הכל וכאילו באמת פשוט להתנתק. לי זה קורה בכמה אופנים, אני אני, אתמול עבדתי עם מישהו. קודם כל שיש עוד מישהו לידי. זה מאוד עוזר כי אז אנחנו עובדים ביחד ואז פשוט גם אתמול וגם שלשום עבדתי עם אחד המפתחים פה כתבנו ביחד קוד. פעם אחת אני כתבתי פעם אחת הוא כתב, יותר קל לי כשאני כותב להתרכז כשהוא כותב אז אני מאבד את זה יותר מהר, אבל זה היה כמה שעות כאילו וואו. זה היה גם ראש עילי. אני חייב להודות שיש עוד מקום שבו אני סופר מתרכז, אני חושב שגם לכולנו יש את זה שזה. במקומו של אנטרטיימנט קצת יש משחקים משחקי מחשב שאוהבים אותי, פשוט יכול להיות שם כאילו, שעות עכשיו זה זה בדיוק היה מצליח. באונליין אמרתי את זה לא מזמן נורא דומה לזה בשבילי. זאת אומרת קידוד, זה עולם שהוא נורא דומה. זה אתגר שאתה מפצח אותו ויש תחושה שאם אתה יודע מה אתה עושה, יש התקדמות כל הזמן. ואז אתה מרגיש מאוד בתוך זה, ואתה יכול לאבד תחושת הזמן חד משמעית כאילו היא כבר צהריים כזה. טוב, אז מעולה. קודם כל אני שמחה ממש בשמחה שיש לך הרבה רגעים כאלה ואני מקווה שגם. זה מדהים. נכון, זה באמת מדהים. זה חוויה שחקר אותה הפסיכולוג שנקרא מיד סיקסטין מיהאי, פסיכולוג הונגרי. לחזור על השם הזה אני גם לא, אבל אני כן יכול להגיד שהעם אונגריה זקן. והוא בעצם ניסה להבין מה קורה לכל מיני אמנים או אנשים. זה יכול להיות גם מתכנתים, כל מיני אנשים שעושים משהו והם פשוט מתמזגים עם החוויה. הם פשוט עושים משהו והם לא שמים לב, שחם להם או קר להם הם צריכים קפה. הם רעבים, הם פשוט מאבדים קשר עם המציאות לגמרי וגם מאוד מאוד נהנים מזה. הוא ניסה להבין מה מה קורה בעצם במוח של האנשים האלה ואיך אפשר להיכנס בעצם. החוויה הזאת יותר ואני חושבת שבתוך מנהלים וגם בתור אנשים אינדיבידואליים יש לנו אחריות מאוד גדולה לנסות להבין איך אנחנו יוצרים מרחב לאנשים שבאמת יכבו כמה שיותר חוויות כאלה במהלך היום. היתרונות של זה הם רבים. יפתח הזכרת קצת בכמה מילים, אבל בעצם ברגע שאני עושה את זה אני מרגישה סיפוק. אני מרגישה אושר. ההמלצה היא גם לקחת בעצם תמיד משהו שהוא הוא מספיק מאתגר אותי אם ניקח סתם לדוגמא משחק שח אם אני אשחק עכשיו עם ילד בן 3. לא אני, כי אני לא משחקת שח, אבל נגיד שהייתי משחקת אז אם אני אשחק מוליד בן שלה. זה יישמע מוטי, ואני לא אצליח להיסחף לתוך זה ואם אני אשחק? אלוף העולם עכשיו זה יהיה כל כך מאתגר, שזה יהיה מתסכל וזה יכול לגרום לי. ואם כן, להפך תאבדי את זה לגמרי. להיכנס לתוך הדבר הזה וכשאנחנו באים לבנות משימות לאנשים או כשאני קיבלתי משימה ואני צריכה עכשיו לשבת עליה, אני יכולה לחשוב עם עצמי איך אני יכולה להפוך את המשימה הזאת ליותר מאתגר. את אימי משימה משעממת, נראית לי רדודה נראית לי- מהיכולות שלי. ואיך אני יכולה להפוך אותה לפחות מאתגר. אם עכשיו קיבלתי משהו אמורפי לחלוטין, אני במקום קטן. אין לי יותר מדי במי להיעזר ואני צריכה לעשות עכשיו את המשימה הזאת ואין לי. איפה להתחיל? אפילו שזה יכול להיות מאוד מאוד מתסכל, אז יש יש הרבה דברים שאפשר לעשות כדי לעזור לאנשים להיכנס למצב הזה. כמובן אביא גם מה שאתה אמרת, שכל הסביבה החיצונית ונדבר על זה אחר כך בחלק של הטיפים, אבל זה גם מאוד מאוד עוזר. ברגע שאני תקשורתי לעולם, שאני עכשיו לא זמינה שעה שעתיים 3, 4 5. ואין להם ציפייה שאני אענה בכלל, אז אני גם רגועה. אני לא מצפה שמישהו יחפש אותי ואני לא דואגת מזה. וזה לא מנקר לי בראש. אנשים שמנסים לתקשר איתי זה אזור קשה. אני רק רוצה להגיד, אבל שגם אני באופן אישי, כל מה שקורה לי אירוע כזה בעבודה אני חוזר הביתה כמעט. תמיד אני אומר לאשתי. איך היה היום? היה מדהים. שהייתה מאוד מרוכז כשזה קרה לי, קרה לי אפילו לשעתיים, אומר, היה יום זה כאילו ישפיע לי על כל היום. זאת אומרת היום הזה היה יום טוב וכשזה לא קורה לי אני כאילו מרגיש. נשא ליבן האצבעות סיימתי את היום והיה לפגישות וכזה לא נתתי איזה ערך מאוד משמעותי כזה. אתה יודע לפעמים נתתי עצה למישהו וזה מגניב, וזה גם כן יכול להיות יום טוב. אני לא אומר שזה לא יום טוב, שאני נותן הרבה עצות. אבל כשיש יום שכאילו הצלחתי, זה מצחיק, כי אני משתמש במילה. הצלחתי להתרכז. כמה זה מצחיק, כאילו הצלחתי להתרכז מספיק זה כאילו כבר הצלחה. הצלחתי להתרכז, לא משנה גם אם עשיתי עכשיו 3 שעות של כל זרקתי לפח. נכון, הצלחתי להתרכז. אני אומר וואו, מדהים מטורף, אבל זה קשה להתרכז. ומה שאמרת? זה בעצם זה תורם לתחושת מסוגלות שלך. כי ברגע שהצלחת ועשית את זה פעם פעמיים 3, 4, 5 אתה יודע שיש לך את זה בכיס. אם אתה צריך להפעיל את זה עכשיו, אז אתה יכול למצוא לך את הסביבה או את מה שאתה צריך כדי לחזור ולהתרכז עוד פעם. או כמו שאמרת למצוא את הבנאדם שם שזה עוזר לך להתרכז איתו ביחד. שאמרת שלהם לתקשר לכל העולם שאתה לא זמין. זה קטע מעניין כי כי אני לא חושב. בכלל, הדברים שנפל לי האסימון זה שאתה לא תגיע למאה% פה, זאת אומרת הדרך שלי לתקשר את קולם, שמזמין פשוט להיעלם. אני לא מתקשר לכל העולם. אני פשוט נעלם. פשוט לא נעלבת צפים. לא עונה למיילים, לא ננסה לק, לא עונה. כאילו רק לשיחות טלפון מאשתו בערך- או יותר, ואתה תגלה שרוב הדברים פשוט התקדמו בלעדיך והכל בסדר. דברים לא באמת היו דוחים, אבל לפעמים זה מדהים מגיע יש לי סטואית שהעליתי. זה נורא מצחיק וכתבתי את זה. כתבתי טוויסט כזה שאמרתי מה הבעיה לעבוד, באיזה אוקיי היה איזה פיצ'ר שעבדתי עליו הייתי בפוקוס את האמיתי במלון ריכוז ורציתי לבדוק משהו בסביבת פרודקשן. אז בעצם אני נכנס לחשבון האישי שלי בזה ורוצה לראות איך זה נראה. ואז היה שם נוטיפיקציה שומרת לי, את זה שזה צ'ק לא הופקד. וזה הוציא אותי מריכוז זה גם עכשיו זה היה מדהים, כן השיק, אבל כתבתי את זה כתובית כזה. מה הבעיה לעבוד? באיזה תרצו אותי בפוקוס כאילו להיעלם. אני חושב שהוא באמת זה כאילו אני יודע שעוד לא הגענו לשלב של הטיפים, אבל אני חושב שזה אחד הטיפים הזאת, אומרת בדרך כלל שום דבר הוא לא באמת באמת דחוף. אני כשאני רוצה באמת ריכוז אז אני נותן את כל המוטציות. אני מעביר את הטלפון שלי ללא למצב טיסה למצב שאין. רשת סלולרית ואז אפשר להתקשר אלי, אם זה ממש דחוף, אתה יכול לעשות את אותו דבר יכול לעשות. צריך להגיד אגב הבעיה היא כל כך גדולה שחברות כמו אפל וגוגל הם כאילו הם הם השתמשו בפיצ'ר שנקרא פוקוס לים בשביל בשביל לגרום לזה שמצליח לעשות את זה, זאת אומרת הדבר הזה הוא כל כך מין כזה. אני לא יודע מה אתה רוצה שאני משתמש בזה, שכאילו שרק אם יתקשרו אליי פעמיים אותו בן אדם אז. אייפון, זה מה שאני עושה זה ככה אתה נעלם. היה לי גם פעם. נראה לי שדיברתי על זה באיזה פרק בקטנה עובד שהוא היה כזה עוזר לכולם, אבל הוא לא היה מצליח לעשות את המשימות שלו כי הוא היה כזה הגיבור של החברה. כולם רצו את זה. לא תתנתק מהסלק, תתנתק מהוואטסאפ, וגם כשאתה משחק אל תענה לבן אדם שנושא שואל אותך שאלה, תן לו להתבשל שעתיים. תענה לו אחרי שעתיים תראה מה קורה. ואז כזה פתאום הוא רואה וואלה בנאדם שהלך לשאלה, ואז אחרי חצי שעה הוא כותב הסתדרתי. ממש אוקיי, אז איך אני יכול לעשות יותר כאלה כאילו אני לא, כי אני עושה מלא, אבל סתם לא גם אני. אז כמו שאמרתי קודם לתכנן את המשימה, ככה שיש הלימה בין רמת האתגר לבין רמת הכישורים. אני בעצם רוצה לקחת משהו שהוא ברף הגבוה של הכישורים שלי, כדי שזה יצליח לתפוס את הקשב שלי. בעצם שאנחנו נכנסים לפלור, זה מן תהליך כזה שצובר תאוצה, נכון אחר כך נדבר על מה קורה אם מישהו מפריע לנו באמצע, אבל אנחנו בעצם מתחילים לצבור תאוצה וגם מבחינת יצירתיות וגם מבחינת כמה אנחנו מצליחים להתעמק ולייצר משהו מהותי בזמן הזה זה מאוד מאוד משמעותי. אז גם בתור מנהלים וגם בתור אנשים, אני חושבת שאנחנו צריכים להתאים את את המשימה על הכישורים שלנו. דבר נוסף זה שהמטרה תהיה ברורה ומשמעותית אני אתן לכם דוגמה לא טובה. יש לי 4000 מיילים שלא נקראו במייל. אני רוצה להוריד אותם לאפס. אני לא רוצה, אבל נגיד שהייתי רוצה המטרה ברורה, כן לרדת מארבעת אלפים לאפס. האם היא משמעותית? אם הצטברו לי 4000 מיילים, כנראה שזה לא משמעותי אז המטרה צריכה להיות גם משמעותית. זה צריך להיות משהו בעל ערך, זה לא יכול להיות משהו שכבר עשיתי 100 פעם ואני אעשה אותו עוד פעם. כי זה כנראה משהו שאני יכולה לקחת מישהו אחר שהוא עם כישורים אחרים ממני, ללמד אותו את זה והוא יעשה את זה במקומי. אנחנו מדברים פה על משהו שהוא באמת יכול לייצר אימפקט והוא הוא חשוב+ דבר. וזה יכול להיות משמעותי לחלק מהאנשים. זה לא דווקא נמדד בזה שנראה לי שלחולי בדף מינים ולא קראתי אותם. עדיין יכול, שעבורי זה ייצור לתחושת סיפוק משמעותית, לא? בסדר, זה מה המטרה, ברורה ומשמעותית אז סבבה. אז אני אומר משמעותית זה סובייקטיבי. נכון, זה לא עניין. יש מיילים ויש מיילים. במקרה שלי יש לי 4000 מיילים שזה בסדר שלא קראתי אותם. + דבר שיפתח הזכיר קודם זה חלוקה לשלבים ומשוב על כל שלב שזה באמת בתחנות ממש ממש. קל לעשות סתם. אני חושבת על עצמי. אם אני עובדת עכשיו על איזה דת אפריים, אז יש איזשהו משהו שאני רוצה לעשות ואני יודעת איך הוא אמור להיראות בסוף הפעולה הזאת. אז יש לי איזשהו משהו משוב, יש לי איזושהי בקרה שאני בכיוון הנכון, שאני מתקדמת בכיוון הנכון וזה עוזר לי. זה עוזר לי גם לתחושת מסוגלות. זה עוזר לי לצבור תאוצה וזה בעצם מכניס אותי עוד+ בתוך הפה. לאור זאת אומרת נגיד לעבוד טסט דריבן זה עוזר לי. אפשר להתווכח על זה, אבל בגדול כן. זאת אומרת אם אני כותב קוד ואני לא מריץ אותו בכוונה משולל במשך 4 שעות זה אני יכול להיות לחוויה של פלור. כאילו, מה? מה הפידבק בעצם? אז את רוצה להגיד להריץ הרבה, לראות משהו כאילו עובד הרבה, זאת אומרת שאתה בכיוון הנכון. זה לא חייב להיות להריץ בעיני כן להריץ, אבל לדעת שאתה שאתה בכיוון הנכון. לשלבים זה גם הרבה פעמים. כשיש לך משימה אבסטרקטית, גם אם הם מאוד ברורה ומשמעותית אבל לא ברור איך להתחיל לפעמים לקחת כמה שלבים ושונה. להגיד אוקיי, אני עושה אל"ף בי"ת גימ"ל משימות קטנות רק כדי להשיג לייצר איזושהי הצלחה, ומשם ממשיך. זה מאוד עוזר, כאילו לי זה מאוד עוזר להיכנס לפורום. אני מאוד מאוד קשה לי להתחיל עם דברים. ברגע שהתחלתי משהו אני כאילו יכול לשקוע בו אבל כן התנאים מאוד מאוד קשה לי ומה שמצאתי שעובד לי. אגב, לא רק בתחנות זה. גם תכנות, אבל זה גם כאילו סתם נגיד לטפל בפנסיה שלי, דברים שאף אחד לא רוצה לעשות. אז אני שם. אני יכול לשים כאילו בטריילר שלי מחר כל מה שאני עושה זה רק להיכנס לאתרים שלה זה ולהוריד את הדוח השנתי. אני לא מסתכל עליו, עשיתי משימה שהיא ממש קלה, רק להוריד את הדוח השנתי. זהו התחלתי, נכון, ואז יום אחרי זה אני אגיד אוקיי, כבר התחלתי את הדוח השנתי, בוא נסתכל על אחד כאילו, וככה ברק ת, את זה. אפשר להתחיל להגיד אני צריך לטפל, אבל זה לא אותה, מתאר איך לגרום למישהו שאתה לא רוצה לקרות לקרות כי זה לא, אבל גם בכניסה א לא כשיש לי סביבה מאוד גדולה ואני לא יודע איך להתחיל. אז בעצם זה שאני מפרק אותה לכמה שלבים, זה יכול להכניס לפלוש שוב. אז כאילו הפנסיות? אני לא חייב שזה יהיה מחר. אני יכול להגיד אוקיי שלב ראשון להוריד שלב אני יכול לעשות את הכל בספלוב אחד, אבל שיש לי חתיכות מאוד קטנות, שיש לי כאילו את הדופמין הזה בשפה. מה שאומרים בג'י טי. די, בעצם, הוא הרבה פעמים חוזר אל גרינגו. הרבה פעמים יש לי המון ביקורת על הספר, אבל אבל יש שם משהו אחד מאוד שימושי של לכתוב לעצמך. מה הפעולה הבאה. ברגע שזה כתוב לך וזה ברור לך ואתה יודע מה הפעולה הבאה, לא, מה הפרויקט הבא ומה משהו אמורפי כזה ממש. אז זה הרבה יותר קל להיכנס לזה. אם כבר נכנסתי רגע לספר הזה, אז אני יודעת שיש לו הרבה מעריצים בארץ ובכלל, אבל זה בעצם ספר שנכתב לפני יותר מעשרים שנה ויש בה הרבה דברים טובים באמת בעיני, אבל יש שם גם איזה שהיא תפיסה נאיבית כזאת, שאפשר לגרום לכל הדברים לקרות, שעכשיו תיקח את כל המשימות שלך בחיים בעבודה. בפנסיה במה שאתה רוצה החזרי מס. כן, נכון, לפני 20 שנה העומס היה הרבה הרבה, הרבה- קיצוני ממה שיש היום. והיום בעצם זה נשמע לי לא הגיוני בכלל לרצות לגרום להגיע לתחתית סל הכביסה של המשימות שלנו. מבחינתי אני אומרת אני לא רוצה לגרום לכל הדברים לקרות, אני רוצה לגרום לדברים הנכונים לקרות. אבל יש כאן עניין של זמן להיכנס לפלור, כמה זמן אני צריך שיהיה לי? הרי אם אני יודע שיש לי ליד חצי שעה+ חצי שיש לי פגישה מה הסיכוי שלי להצליח להיכנס לה? פלור? לא סתם יכול להיות, אבל חצי שעה, חצי שעה בעיניי זה פרק זמן שהוא לא מספיק. בעיני כדאי לפנות לעצמך לפחות כזה חצי יום או 3 4 שעות נגיד רצופות. רוצה להיכנס לפלור? אני אנחנו מדברים בעיקר על משימות שהם דיפו, רק במהותן לא על משימות קטנות, על הדרך. כנראה אתה רוצה יותר דיפו. אז אתה אומר אתה צריך לפנות את זה 3, 4 שעות. או שאתה יכול לעשות את זה גם בפחות זמן? יכול להיות שעה שעה וחצי. נגיד זה גם זמן טוב. אני הרבה פעמים עושה שעה וחצי בבוקר וזה ממש עובד טוב, אבל אבל ברגע שיש לך את זה כבר ברגע שאתה יודע להיכנס לזה, זה יותר קל. אם אתה רוצה עכשיו להתחיל מאפס אז אם תפנה את השעה וחצי, יכול להיות שבחצי שעה הראשונה אתה רק תנסה להבין מה קורה איתך. זה קורה המון. גם יש גם את הקטע של אתה נכנס לחשיפת מנהרה כזאת. כשאתה מרגיש שנשאר לך רק חצי שעה אז אתה כבר מתחיל לוותר על כל המשימות. מרכז אומרת טוב לא משנה כבר אז אני כבר לא אתחיל את זה אז אני כבר לא כאילו שאתה מרגיש שיש לך עוד הרבה זמן, אתה מרגיש בנוח להיכנס וזאת משימה. אתמול ישבתי עם אחד המפתחים באמת נשאר לנו איזה שעה כאילו עד סוף היום והוא אמרתי לו טוב בוא נתחיל את המסך הזה לעבוד עליו ואז הוא אומר לי אומר לי מה, את המסך הזה לעבוד עליו, אבל לא נשאר לנו זמן. אמרתי נשאר מלא זמן עכשיו, זה היה פרספקטיבה ממש. אני יודע כמה זמן זה לוקח כאילו אני מרגיש שזה לקח לנו 20 דקות. הוא הרגיש זו משימה שגדולה עליו קצת. אז הוא הרגיש שזה יכול לקחת לו עכשיו גם שעתיים ואין טעם להתחיל. אז זה נורא מצחיק. זאת אומרת, העניין הזה לפנות זמן, כמות זמן שהיא מספקת. קחו בעופרים, כן, קחו אקסטרות, כדי שאם אתם רוצים להיכנס לזה הזה בהיבט הזה. זה לא רק הזמן, יכול להיות שאתה תפנה לעצמך עכשיו את השעתיים 3, 4 וקרה משהו ויכול להיות שלא ישנת בלילה, ופינת לך את השעות האלה. אבל וואלה אתה עייף, אתה לא יכול להתרכז עכשיו. היית אומר למישהו ששבר את הרגל עכשיו? לא תרוץ בכל זאת מרתון אפילו עם הרגל השבורה. לא, אז אתה עייף, אתה צריך את המוח שלך אז. צריך גם לפנות את הזמן, אבל גם לפנות את כל שאר המשאבים שלך, ואם זה לא מתאים, נדבר על זה אחר כך, אז להתאים את המשימה על הזמן ביום. R המשאבים שהם לא הזמן, כי זמן אני יודע לשריין זה קשה ממש, אבל נגיד אז אני אתן לך דוגמא. למשל, אני רוצה בבוקר לפתח איזשהו פיצ'ר וזה משהו שהוא באמת כבד ותובעני ומצריך ממני הרבה מהמוח שלי וגם יש איזה פרק בפודקאסט שממש ממש בא לי לשמוע אותו או אפילו שני פרקים שאני אומרת אוקיי, אני אצא לריצה ואני אשמע משהו בפודקאסט, אבל לפעמים זה לא עובד כי יצאתי לריצה, ובמקום לנקות את הראש ולפנות אותו לדיבור, כשאני הולכת לעשות עכשיו, אז העמסתי על עצמי. עכשיו. עוד מידע+ דברים שקרו לי בראש ועכשיו שאני אשב ואני אנסה להתרכז בעבודה אז אני אחשוב על הרעיונות החדשים האלה, ששמעתי עכשיו. ואז אולי אני רק ילך, ויבדוק את זה. ביטוי שחדש ששמעתי. וזה גם זה, זה גם הקטע של האנרגיה, אם לא ישנתי. שאם אני שיננתי לעצמי כמה שעות בבוקר לעבוד על משהו שאני יודע שאני רוצה לעבוד עליו, אז אם לפני זה אני נגיד נוסע לעבודה או לא משנה מה, ויש לי איזה חצי שעה לשמוע משהו. פודקאסט שרציתי לשמוע. אז לא כדאי לשמוע את הפודקאסט הזה כי זה יכול להוציא אותי כאילו, מה הסיכוי להיכנס לפלור? בעיני תשמע מוזיקה, וגם יש שאלה של איזה מוזיקה תשמע, אבל כן תשמע, מוזיקה, תעשה מדיטציה, לא תוך כדי נהיגה. כן, אבל. לצורך העניין. אז כאילו את אומרת, זה ממש חשוב, אם אתה רוצה בעצם להגיע מוכן לזמן הזה והוא יעיל. אז אז תתכונן אליו. דברים שקשים בסיפור הזה, זה שכאילו אני מרגיש שאני לא מספיק לעשות את כל מה שאני רוצה. אז אני תמיד. אני אישית תמיד מנסה לשלב כמה דברים ז"א. אם אני עכשיו עושה כושר אז אני גם שמה פודקאסט. אני רוצה גם לעשות כושר וגם לשמוע פודקאסט. נכון, אם אני לא יודע אני בערב, אני משחק כאילו במחשב במקביל במסך השני אני רואה איזה סדרה כאילו אני תמיד תמיד עושה את זה ככה כי כי אחרת איך מספיקים את הכל. זה לא סותר קצת את כל העיסוקים שלך. כמי שרצה 5 פעמים בשבוע וגם רוצה לשמוע פודקאסטים וגם רוצה לעשות פיתוח אישי וזה דווקא תמצא פה שתנסה את הזמן הזה, לשמוע עוד יעבור כשישמעו הפודקאסטים. וניסיתי באמת לקבל כמה שיותר ולמצות את הזמן. אבל אז שמתי לב שאני בעצם לא פה ולא פה. לפעמים אני שומעת פודקאסט תוך כדי ריצה, ואז אני מרגישה שה מחשבה שלי ברחה כי קשה לי. ואני מאריצה פתאום אחורה או משהו כזה. וזה לא באמת לא באמת הקשבתי כמו שצריך לפודקאסט. וגם כשאני מתאמנת, פעם הייתי מתאמנת ושומרת פודקאסט. אבל רגע אני עושה איזשהו אימון ויש לי מנוחות שקבעתי שאני אעשה אותם, ואם אני עכשיו מביאה את הפלאפון איתי לאימון, או שאני שומעת פודקאסט, אז אני אולי אפספס את המנוחה ואז זה כבר לא האימון שתכננתי לעשות. זה פשוט אומרת. להיפך, היא מה שאבי אומר כאילו אל תעשי. דבר אחד ותעשה אותו. אבל דווקא בפעולות שהן יותר נקרא לזה מונוטוניות טכניות. נגיד שאני שוטף כלים? זה זמן שמרגיש לי שאני לא רוצה להתרכז בשטיפת הכלים. זה לא ממש מעניין. משימה שיש לך ערך משמעותי כמו שהיא אמרה שאתה רוצה לרוץ, אבל בריצה כאילו את רוצה להתרכז בריצה בזמן ריצת אינטרוואלים. אני לא אשמע פודקאסט בריצת ריקברי או בריצה מאוד מאוד ארוכה. אני כנראה. זה לא נעים לנו. אוקיי, סבבה, אבל בעצם זה דברים שנחקרו הרבה. כל העניין הזה של מולטי טסקינג. כן. זה פעם היה מגניב ואנשים התלהבו להגיד שהם עושים. לא נכון, זה לא יכול להיות פשוט קופצים מדבר לדבר מהר, וכמו שאומרים לא עושים כמה דברים במקביל, פשוט מבשלים בכמה דברים. מסוגלים גם להיות בטלפון בזמן שהם מדברים איתי בשיחה ואני אומר להם. דברים שאני מסוגל לעשות בטלפון תן לי דוגמא, נגיד לשחק פוקר אתה לא יכול לשחק פוקר. לדבר איתי בשיחה. אני לא יכול להיות לא באמת. שאלה אחרת לא. אני בטוח שלא תהיה מתאבך לא שמתחזה. זה טירוף, אבל זו עדיין אני בטוח אותי בשיחה איתי כאילו אני ארגיש שאת לא איתי. אני בטוח ירגיש את זה. זה הקטע. אפשר לבדוק את זה מתישהו לאישתי יש קטע שאנחנו זה קטע נורא, מצחיק לאשתי, רואה טלוויזיה, רואה סדרה ותוך כדי בטלפון לשחק את המשחק. וזה כאילו, אותי זה מחרפן עכשיו רציתם לחרפן בקטע נורא מעניין למה, כי לא רק אכפת לי מי לא 100% בסדרה כאילו זה בעיה שלה, כאילו זה לא חשוב לי שהיא תראה את הסדרה הספציפית, אבל כאילו אני מרגיש שאנחנו עושים ואז היא לא איתי. וזה אגב השאלה שאלה טובה. השאלה אם באמת, כאילו אתם רואים את הסדרה הזה כזה זמן קבלת איטיים שלכם או שזה זמן טוב שאתם עושים ביחד. האיכות הכי טוב, זה רחוק אחד מהשני. בשפה רואים סדרה ביחד ושניכם בטלפון זה. אוקי, השאלה היא הרבה פעמים אם אתה מפעיל שני אזורים שונים של המוח, כי בעצם אם אני עכשיו לא יודעת רוצה לכתוב פוסט בלינקדין ותוך כדי לדבר עם הבן שלי הבת שלי זה לא עובד כי זה שני מאזור ורבאלי, אבל אם אני רוצה עכשיו לצאת להליכה ותוך כדי לדבר בטלפון עם חברה, אז סבבה. יכול להיות שאלתי את הסיכוי שאני אדרס במעבר חצייה, אבל אני כנראה ברמת ביצוע סבירה גם בהליכה וגם בשיחה עם החברה כי זה שני אזורים שונים. אבל יש לזה גם מחיר חברתי. הדוגמה שנתת הם עכשיו שהיא מביא איתך או לא איתך. אז גם אם הוא איתך ומקשיב והוא הוא מאבד חלק מהאותות שאתה משדר עליו. אבל יש גם את המחיר החברתי שהוא אם הוא לא מסתכל עליך, הוא לא קולט את שפת הגוף שלך עם הילד שאני מדבר איתי ואני שוטפת כלים. אני לא רואה את שפת הגוף שלו, אני לא רואה את הניצוץ בעיניים שלו, את העצב בעיניים שלו. אני רק שומעת את הקול שלו, שזה חלק קטן מאוד מהתקשורת. כן, ואני נכנסתי עמוק שאני שוטף כלים ואבא שלי, אבל שאמר לי. ועכשיו נכנסתי את הסכין כזה נורא נורא. אבל כן, אגב, גם יש יש איזה מחקר אכן יש מדיח? אבל צריך. זה לא הרבה זמן, אני זה שמדיח לא משנה אבל. יש גם קטע שאני לא זוכר באיזה מחקר זה, אבל שאומרים שהמסר בכלל שעובר בשיחה אז משהו כמו רק 7% בערך המילים+ איזה 30 ומשהו% זה הטון או זה זה 50% לשפת הגוף, כאילו אמרו לי טאסקינג רוב הסיכויים שאתה 50% לחות הגוף. אתה עבד לגמרי כאילו אתה בפנים. את הדברים התאבד לגמרי, ואת הטון אתה כאילו עלול גם כן לפספס. הרבה פעמים אתה כאילו לא 100% מרוכז אז זה נורא מעניין. אתה כאילו בסופו של דבר מקשיב. רק לאחוזים בודדים, בעצם. מה שהבן אדם השני מנסה לשדר לך? אז יש מצב שגם זה הסיפור. רציתי לשאול עוד שאלה, זאת אומרת סבבה, הבנתי בסדר, אז אנחנו צריכים לעשות כמה שעות מרוכזות. כדאי שמתכוון לפני זה. ואמרת לי לתקשר העולם החיצון שאנחנו לא זמינים. בוא בוא נדבר רגע על זה כאילו, מה? קופץ חוות הוואטצאפ כאילו, מה זה? כאילו מה? ווטסאפ שזה מהגן אולי רוצים שיעשו את הבן שלי? נכון? איך אני עושה את הניתוק המוזר הזה מהעולם? בניגוד למה שאמרת שאתה פשוט נעלם? אני חושבת שיהיה גם יותר מנומס ומכובד לא להיעלם, פשוט לתקשר לאנשים שאתה עכשיו שעה שעתיים 3. תגיד לנו מושגים בארץ ולהרגיש חרא. סליחה, אוקיי, כן, לא? נומה, סבבה. לא, גם בשבילך. אני חושבת שתהיה יותר רגוע, שתדע שגם אם מישהו מחפש אותך אז הוא יודע אם זה דחוף. אני מציג אותך ככה, ואם זה לא דחוף אני לא משיג אותך עכשיו כי אתה עושה משהו מאוד מאוד חשוב. אם אתם בצורה דחופה אני אתן רגע את הדוגמה שלי קצת קיצונית, אבל אני כשאני מכירה מישהו אני לוחץ את היד. אני אומרת נעים מאוד. אני שקמה מייל חשוב, עוד ישוב. למה? כי אני רוצה לדעת, שהבנאדם הזה שולח לי מייל, הוא לא ייעלב שאני עונה רק בעוד 3 ימים. עכשיו אני לא אגיד. לפעמים אני מסתכלת על המייל תוך כדי היום ואני רואה את המייל, אבל אני לא יושבת להגיב עכשיו. זו הזדמנות להגיד לכל מי ששולח מיילים לתיבה של הפודקאסט אל תעלב או שלוקח לי 3 שבועות לחזור אליכם. כמה מיילים יש יש שם וכמה אני מתעסק בזה מעט ביחס לשאר הדברים שאני עושה. זה לא אישי. אגב, מציע גם את כל דרכי התקשורת, פשוט לשים בחתימה שלך במייל להגיד מקרה דחוף. זה לא יודעת, הטלפון שלי. זה תעשו לי שיחת ווטסאפ, זה משהו שאף אחד לא זוכר לכבות את. תראה, אם אין זה עוד אחד הדברים הקלים זאת אומרת בחושה שלי זה שלי. בטלפון, כמו שאבי אמר, אני אוהבת לעבוד עם מצב נא לא להפריע, ובמצב נא לא להפריע. בעצם הטלפון שלי על שקט, אבל אם מישהו מתקשר אליי פעמיים בטווח של רבע שעה וזה יכול להיות אנשים מועדפים שאני אגדיר שזה רק אם. למשל ברוך הבן זוג שלי או הגננת מהגן או משהו כזה וזה יכול להיות שכל האנשים פשוטים המתקשרים פעמיים ברבע שעה כנראה באמת קרה משהו, ואני רוצה שהטלפון שלי צלצל, שגם זה. אגב, אם אני נכנסת עכשיו לפגישה מאוד מאוד חשובה. אני יכולה להשאיר את הטלפון שלי אצל מישהו שאני רואה שהוא בעבודה רדודה ולהגיד לו תקשיב, הוא לא אמור לצלצל, אבל אם חס וחלילה טלפון מצלצל אז תכניס לי את הטלפון לישיבה. בסלק נושא כאוב. בחברה הקודמת השתמשנו בסלק בהתחלה להתראות ובעצם כל פעם שראיתי את האייקון הזה. הלב שלי נפל לתחתונים כי חשבתי שקרה משהו פרודקשן ואז הגיעו אנשים מחברות נורמליות שמתקשרים בסלק. כנראה לתקשורת כזה יום יומית וכל רגע מישהו היה כותב לי בסל ואני הייתי נכנסת כאילו רואה את האייקון הזה. מחסירה פעימה באמת. ואז אני נכנסת ורואה, היי. פשוט ככה לא הי, מה שלומך? אני צריך ככה וככה אי וזה הכל. עוד מעט נדבר גם על זה ובוואטסאפ. יש לי שיטה מאוד שנויה במחלוקת. קודם כל, כי ווטסאפ אני יודעת. יש הרבה אנשים שאומרים שזה לא לתקשורת של עבודה והכל, אבל כל החיים שלי מנוהלים בוואטסאפ אז מאוד נוח לי פשוט לעשות קבוצה שנקראת דברים לא דחופים ושם הבנאדם שאני מדברת איתו אז יש לי פה פשוט מלא מלא קבוצות דברים לא תכופים בוואטסאפ וההסכם. אני לבן הבן אדם שהייתי בקבוצה או שהוא שאפשר לכתוב בכל שעות היממה בקבוצה ולא מצפים לתשובה באף שעה. נכון, זה היופי, אפשר פשוט להשתיק את זה ואם נזכרת במשהו בשתיים 10 בלילה ואתה אוהב לעבוד בשעות האלה ונעימה. אז אפשר להמיר את זה גם נמוך של הרבה אנשים, אבל לא כזה. מה אתה מכניס אותם לקבוצה אחרת לדברים? פופים זה די ברור. מה הסיפור? זה די ברור. השאלה אם הוא יזכור והאם הוא התחיל כאילו כתב משהו לא דחוף. ואז הוא כתב באישי, אם זה כאילו אני יודע להסכים על זה מאוד להקפיד על זה. כזה, בעיקר זה שהשם דברים לא תכופים. עכשיו אני באה לשלוח לך הודעה יפתח, ואז אני חושבת רגע אני כותבת להיפתח, או אני כותבת ללא דחופים. מפתח זה באמת דחוף. מה שאני שולחת לך, אני רוצה להפריע לך אם אתה בפלואור עכשיו או שזה משהו שיכול לחכות למחר עוד שעה שעתיים. יש לי כל כך הרבה תקשורת, כל כך הרבה אנשים, אני פשוט כאילו מנתק את הוואטצאפ. זאת אומרת, אין את הוי הכחול, זה אני חושב שכאילו רוב השיחות בוואטסאפ באמת צריך להרגיל בצורה לא להגיד לבן אדם פשוט לא לענות. כשאתה לא יכול, הכל בסדר. כן, ממש ברמה. תמונות נפלאות זה שום דבר הוא לא דחוף כי את לא אפשר להגיע אליך. אי אפשר להתקשר פעמיים תוך רבע שעה. אפשר לתפוס אותי. דחופים בוואטסאפ וכאלה זה שיחה אחת, אבל בבעיה שאת מורידה לנו את האפליקציות, אז זה מוריד את רוב הרעש, כי בתכלס אני חושב שרוב הדברים שמוציאים אותי מהפלורה זה נוטיפיקציות תכלס, זה מה שבעיקר מוציאות מהפה כשאני חושב על אנשים האנשים שניגשים אליי. זה הסיבה שהרבה אנשים מסוגלים להיכנס לפה יותר טוב. כשהם בבית יש את העבודה אז אתה כאילו אתה זמין, אתה יושב שם. אתה זמין. הרבה פעמים לא- העברית הזאת כאילו צריך לנצל, גם למה אתה בא למשרד? ומה אתה עושה בבית? אני כאילו את המשימות היותר עמוקות שאומר לבית ולמשרד אני בא יותר לפגישות כשאני צריך כאילו לעשות איזה משימה שאני רוצה לשאול את הפרסום שלי, דברים לגבי הדברים כאלה, משימות עמוקות שאני מאוד ברורות לי. לא צריך אף אחד. אני שומר על הזמנים של הבית או דווקא בעבודה. לפעמים דווקא זה מאוד עוזר לי כשאתה נתקע במשהו. מאוד מהר ואתה בעצם נשאר בפלואור. זאת אומרת לי לא מעט פעמים אתה יודע, אני באמצע משהו, ועכשיו זה רשמי לשאול שאלה מישהו, והוא באמת זמין והוא נמצא. אז אני שואל אותו ואז אני בעצם ממשיך. אפילו אני לא אצא מכונסת וחוזר דף הבית. אם הוא לא הוא לא תמיד אני אומר את זה המתאים למשימה העמוקה שהייתה בעיקרה. תלוי בעצמך. לי זה מאוד עובד. אבל שהמשפחה שלי לא בבית או כשהם אני מראש אומר להם לא להיכנס לי לחדר. אבא עובד. משגעת אותי זאת אומרת אני כבר בבית אז אני כבר לא עושה כביסה. אז מה אני כבר לא אלך שנייה לסופרים את זה בהפסקות, תעשה לך טיימר של לא יודעת. ממש לפני הקורונה עשינו פרק. מיטל לויטה, שהיה להם את החברה שהיא כולה בדימות ודיברתי איתו על זה, אמרתי לו אני לא יכול לעבוד בבית, אני שניה יוצא מהחדר. אני רואה את הכלים בכיור. אני חייב לסדר משגע אותי האמת שבקורונה אני התרגלתי להתעלם מזה בזמן שאני עובד אני עובד, גם יצאתי כאילו המטבח והמטבח מבולגן זה לא עכשיו. אני חושב שבסוף כל הדברים האלה. אולי אחד הדברים החשובים להגיד אין קסם. זאת אומרת, זה עניין של שינוי הרגלים. גם אם אתה מסתכל על פיקציות, גם אתה מסתכל לעבוד מהבית ולהעלים את הכלים. גם להסתכל, לחנך את האנשים שסביבך. יש פה עניין של אם רוצים לעשות את זה, דורש שינוי מסוים בחיים, וזה דורש שינוי, הרגלים שצריך לעשות, והטריק זה למצוא דברים שקצת מציק לך לנסות אותם. איזה 10 פעמים אז שאתה מחליט שהם עובדים לך או לא עובדים לך כי זה לא יעבוד הפעם הראשונה אני יכול להבטיח שכל הרגל תנסו לשנות, כמעט כל הרעש, תנסו לשנות הפעם הראשונה שתעשו אותו זה לא יעבוד לכם, זה כמעט כמו כל דבר חדש. צריך איזה 5 6 פעמים עד שמתחיל להיות חלק מכם ואתם מתחילים להתרגל לסיפור אז זה לא יהיה נוח הפעם הראשונה. אם אתם רוצים לעשות שינוי בחיים שלכם, להיכנס יותר לפלור צריך לנסות וצריך להבין שזה לא יהיה נוח ואז זה יצליח לנו בתקווה. העניין של האוזניות אז אמרת שאתה שם אוזניות ואז יודעים בעצם לא לגשת אליך, כי אתה מנסה להתרכז. לא רואים אותי עם היד כזה ואומרים תוריד את האוזניות, כי כאילו מישהו מכריז שהוא מפריע לי ואני גם מציין צריך לא מעט פעמים להגיד אני זה דחוף. אני באמצע לשאול את השאלה, אבל זה בהחלט עוזר כשאתה עם אוזניות אז אתה- זה לא רק יש. גם תפיסה זו שקורות מישהו אומר את השם שלך כי רוצים להציק לך כי לפעמים זה הם לא יודעים שאתה עכשיו בפורומים שהוא אומר כן. העיף את החסה ככה וככה. אז שנים אוזניות הם לא שומע את זה ואם אני אפילו רואה מישהו שיש סיכוי שהוא מדבר עליי, אני כאילו פשוט יכול להתעלם מזה הרבה יותר בקלות, כי פשוט אני מנותק מהעולם. מוזיקה נורא נורא חזקה. ואז אני פשוט זה אפורת גדול להוריד את אוזניות כדי להמשיך. אתם כאלה אוזניות עם נוכחות שאנשים רואים ממש מרחוק כשאתה עם אוזניות ולא צריכים להתקרב עד האוזן שלך כדי לראות שאתה עם אוזניות, אז זה מאוד מאוד מהותי וראיתי גם משהו יפה לאחרונה בפרסום של התנועה לקיצור שבוע העבודה לארבעה ימים ששיתפה על אחת החברות שהם פשוט מצאו איזשהו פתרון, כזה שזה היה החלום שלי. הרבה שנים שיש כפתור ליד כל עובד והוא פשוט ירוק אם הוא בעבודה רדודה ואפשר לגשת אליו, ואדום. אם הוא מנסה להתרכז. יש תרבותיות איזה מגניב. אני מסכים לגמרי טוב. דיברנו על מלא דברים. אולי תני לנו ככה. איזה בכמה טיפים אני חושב. דרכי התקשורת נראה לי שכבר מיצינו. יש גם את העניין הזה שאמרתי לכם שמישהו פונה אליי ואומר לי אי. אז זה באמת דוגמאות מהחיים, והרבה פעמים קורה שמישהו כותב למישהו על אן איי אחרי 10 דקות מה קורה עכשיו? בסדר אחד נגיד עובד בפו. מדורו רואה את. זאת כל 25 דקות ושאני יושב על הווצאפ וב וזמין ועונה כל הזמן. אבל אז פתאום 5 שעות אחרי שהוא ביקש משהו מקבל אותו. למה? כי הוא לא השכיל להגיד, היי, מה קורה? שלומי טוב, אני מקווה שגם שלומך טוב אם אתם רוצים להיות מאוד מנומסים אני צריך שתסלח לי את הקובץ הזה והזה. נגמר הסיפור? אותו דבר שמנסים לתאם ישיבה. אם יש עכשיו מישהו שהוא מחוץ לארגון נגיד ואני רוצה לקבוע איתו, אז אני יכולה לכתוב לו נעים מאוד. אני שקמה מה לחשוב, הודה שוב ל בלה בלה ואני זמינה ביום שלישי בין 5 לבין 3 לחמש. נגיד, ואז הוא יגיד לי, אה, בימי שלישי אני לא עובד, אז אני קצת אקלל אותו עובד בימי שלישי, ואז אני הוא יתן לי גם אופציה אחת ואני אחזיר לה אופציה אחת זה וככה היה 20 מיילים וה נפריע אחד לשני כדי לקבוע ישיבה במקום שאני פשוט התקשר. אם הוא לא בן, אל לא להפריע או שאני אשלח לו לינק לנטלי שאני אעשה משהו שהוא פשוט בפעם אחת ישלח לו 5 אפשרויות ואגיד לו פשוט תזמין אותי. הכל בסדר, כל האפשרויות האלה. כי פשוט מייצר- הפרעות במהלך היום. שלוקח 20 מיילים. וזה כשאני מדברת על בן אדם אחד, אם זה ישיבה עכשיו של 3 4 5. הדבר רוצה לסיים עם זה כבר בסוף הבנתי. לסיים משימות זה חלק מאוד מאוד קריטי, כי בעצם כשאתה לא מסיים ואתה לא סוגר את הדבר הזה, אז הוא הוא לוקח ממך משאבים, הוא ממשיך להדהד לך במוח. הוא כל הזמן קופץ לך. אם אתה שם לב ואם אתה לא שם לב ופשוט שאתה נכנס לדבר הבא למשימה הבאה יש מושג כזה שנקרא שאריות קשב שטבע חוקר את סופי לראוי היא פשוט בדקה את זה, והראתה שיש ישיבות שהיא נמצאת עם אנשים. ופשוט יש קיטועים בקשב של כל האנשים יש. מלא פעמים שאנשים פשוט אומרים רגע לא דיברנו על הנושא איקס, ואז כולם מסתכלים על הבנאדם כאילו מוזר ואומרים אתה אמיתי. דיברנו על זה 5 דקות קרה לנו קודם כן, נכון? וזה פשוט קורא לכולם וניסתה להבין מה קורה והיא גילתה שאנשים פשוט יושבים בישיבה והם חושבים על מה קרה לפני. על מה הם לא עשו, על מה הם צריכים לעשות אחר כך ומה שהיא ממליצה היא בעצם לנהל את המעברים האלה לסגור לא לעשות עכשיו ישיבות בק טו בק ולרוץ, מדבר לדבר או לסיים לתכנת וישר לקפוץ לישיבה. ואז, תוך כדי ישיבתו חושב שיט, למה לא עשיתי ככה? נכון, פשוט לתת למוח רגע לסגור את זה. אם יש לך משהו, אז תוריד אותו ותרשום אותו שהוא יצא לך מהראש, אבל אל תנסה. לדחוס זה גם קשור לכל ההמולה. אל תנסה לעשות כל כך הרבה דברים, תנסה להיות טוב בדבר האחד הזה שאתה עושה בסוף אם יש סתם עם מישהו, עכשיו יבוא ויותר לי את העבודה שלו ויגיד לי אני עושה משלוחים ברגל. יש לי ק"מ שאני צריך ללכת אותו כמה פעמים ביום ואז אני אבוא ואני אראה שהבן אדם צולע? משהו לא יודעת. במקום ללכת ב-10 דקות הקילומטר הזה הוא עושה את זה בחצי שעה ממש לאט ואני אגיד לו תגיד הלכת לרופא, עשית פיזיותרפיה, משהו ואז יגיד לי לא, אין לי זמן לזה. מה זאת אומרת אין לך זמן לזה תשקיע בזה פעם אחת או תטפל? תטפל בה, תחזוקה של זה, ואז יהיה לך הרבה יותר זמן. אז אותו דבר לגבי האימון של המוח, יש אנשים שאומרים אין לי זמן לעשות מדיטציה או אין לי זמן, אני לא יכול לעשות לפנות כמה שעות. דיבור, אבל בסוף זה הרגל. זה שריר שצריך להתאמן עליו ואם הכלי העבודה שלך הוא המוח ולא הרגליים, אז למה שלא תשתפר בזה? אוקיי, וטיפ אחד אחרון, אני קוראת לו מבחן הטלפון מהגן או הנזילה בבית, או כל דבר שיכול פשוט לחרב את המשך יום העבודה. ואני אתן לכם רגע שתי סיטואציות, ואז תבינו בעצם מה הטיפ? אני התחלתי את הבוקר שלי. התחלתי לעבוד, פתחתי את המייל, פתחתי את הסלק מוניטורינג לא יודעת, עניתי לכל מיני אנשים. קראתי מיילים. חלפה שעה ואז מתקשרים אליי מהגן או שהביוב עולה על גדותיו או משהו קרה לו. עכשיו האוטו לא מניע, ואני יכולה לעשות להגיע בדרך אחרת, משהו שבאמת מקרב את יום העבודה לעומת סיטואציה שנייה שאני כתבתי לי כבר אתמול על מה אני הולכת לעבוד? הקמתי. ידעתי בדיוק מה אני הולכת לעשות. נכנסתי לעבודה, עשיתי את הפיצ'ר הזה שרציתי תיקנתי באג, עשיתי את המשימה שבאמת היתה מהותית להיום ואז מתקשרים אליי באגן. איך ההרגשה שלי אחרי שכבר עשיתי את המשימה הזאת כל השאר בונוס, באמת נכון. כאילו גם אם עכשיו הלך לי יום העבודה, לפחות עשיתי את הדבר הכי חשוב. ואיך ההרגשה שלי אם קראתי מיילים ואני איתי ועשיתי כל מיני דברים שכמו שאמר תביא מישהו אחר יכול היה לעשות את זה, מישהו כבר יסתדר בעצמו. יש הרבה דברים שקורים. אז הטיפ שלי בקטע הזה הוא באמת לקום בבוקר ולשאול אם בעוד שעה מתקשרים אליי באגן. מה, מה הדבר הזה שהייתי אמורה לעשות בשעה הזאת? כולנו יודעים מה זה זה בד"כ יד, דבר שלא בא לי להתחיל קילו בלי להניח עכשיו יותר קל לי ללכת לדברים הפשוטים לקרוא, ואני מרגישה נורא נורא טוב. אני עוזרת לכולם, אני מקדמת, אני עושה דברים אבל בסוף הדברים המהותיים ואם היותר ערך זה הדברים הקשים יותר. אין מה לעשות, אני מאוד מציע שוב להתחיל איתם. אם אתה בן אדם של בוקר ואתה מרוכז בבוקר, אם אתה עייף ונוח לך יותר לעשות, לא יודעת פגישה או זום בבוקר אז תעשה את זה. אני מציע שאת הזמן הכי טוב שלך תשקיע בזה. טוב, נעבור לעוד שאלות מהקהל, אולי? משה למפרט שואל איך מתמודדים עם הסחות דעת תוך כדי פגישות. אז התשובה מתחלקת לשתיים בעצם, כאילו. לא יוצאת החוצה. זה מתחלק לשניים כי בעצם יש יש הסחות שהם בתוך הראש שלנו וזה רוב ההצלחות. כמו שאמרתי קודם כל מה שקופץ לנו על מה שלא עשינו וכן עשינו, וזה אני באמת מציע ראיתם. אני מגיעה תמיד עם מחברת וכלי כתיבה. פשוט אם משהו קופץ לך לראש, תוריד אותו רגע לכתב, זה מאוד מאוד עוזר. זה מפנה את המוח מהדבר הזה, וגם כל הקטע הזה של ניהול מעברים אם אני אדאג לנהל את המעבר כמו שצריך- סיכוי שיחפשו לי עכשיו. דברים מהפעילות הקודמת שעשיתי ואני אהיה יותר במיטב ה. בפגישה החלק השני. כמובן, זה הסחות החיצוניות. אז קודם כל, אני באמת חושבת שזה לא מכבד ולא מכובד להיכנס עם לפטופ לפגישה. אני חושבת שצריך לחשוב. אם אתה מגיע עם לפטופ לפגישה, האם אתה באמת נחוץ שם מישהו יכול לבוא במקומך, אתה חייב לקבל החלטה. אפשר להקליט את זה, אתה יכול לראות את זה. בוידאו אפשר לשלוח סרטון, אפשר לשלוח מייל, אפשר לעשות משהו אחר אם אתה לא חייב להיות שם בעצמכם בעיני יותר טוב שלא תבוא מאשר תבוא ותהיה לו באמת נוכח. ואז כשפונים אליך צריך לחזור על החמש דקות האחרונות כדי שלחברות חזרה לנושא. שאלה שאני מאוד אוהב ענבר הלל שואלת כשאני צריכה תגובה וסטטוסים מתכננת אחר בצוות שלי. מצד אחד אני לא רוצה לגרום להסחת דעת. מצד שני, אני גם לא רוצה לחכות כל היום לתשובה במיוחד שעובדים מהבית, מה הדרך? התקשורת העדיפה במקרים האלה. קודם כל, אני מדברת בהרצאה גם הרבה על תכנון משימות ותלויות. צריך להתכונן לזה אם עכשיו אתניים איזה פעילות חדשה ויש בה הרבה גורמים מעורבים, אז יכול להיות שצריך להגיד בואו נגיע ל משרד בשעה שעתיים הראשונות של העבודה זה יהיה זמן כזה שאני מבקשת ממך משהו ואת מבקשת ממני משהו, ואנחנו מתניעים ביחד בעצם. ואז כל אחד יכול ללכת לדרכו, ואם כל אחד יתקשר את איך משיגים אותו, כשזה דחוף ולא דחוף. אז תמתיני בסבלנות שעה שעתיים ואם את כבר צריכה זה אז תשיג לי אותו בערוץ החוק. כן, אני אני שואל איך נוח לכם. כשאני צריך אתכם שאני אפנה אליכם. פעימות כאלה זאת זוכרת פעם ביום, אבל הן טעימות בצהריים, או תשלח לי הודעה אני פותח אותו פעם בזה ואני אענה לך. ברגע שנפתח סבבה עם זה תקוע, אבל אתה נורא רוצה תשובה אם אתה רוצה לחכות כל היום, זה מה שבעצם, אומרת ענבר, אני אומר, אם אתה אם אתם, אם ידוע מראש איזה 3 פעמים ביום, שזה הזמן הנכון כאילו יסתנכרן אז זה יכול לקרות. הבעיה בדברים האלה שלפעמים את האחרון בתור זאת אומרת מישהו אחר שמגיע ואז אני מציג את עצמי, לא מפנה זמן למפתחים. לפעמים, לפעמים גם ימים כי פשוט מישהו אחר תופס את הזמן הזה. גם זה לא שאין לי זמן שאני מדבר עם אנשים אחרים. פשוט אנשים אחרים תופסים את הזמנים האלה לא מעט פעמים, ואז גם כן יוצר איזושהי בעיה, כאילו אני צריך מישהו. הוא לא זמין, מה עושים? את אשלי גם במקרה הזה היא לפעמים להבין, אולי יש מישהו אחר שיכול להיות תשובה לדברים האלה. זאת אומרת, לפעמים יש אלטרנטיבה. הרי פעמים נגיד רוצים תשובה היא מתכננת, אבל בתכלס אנחנו סתם מתעצלים. בטח אפשר יש מצב שנוכל להיכנס, רגע להקות ולהבין את זה ולבוא הרבה יותר בשלים לשאלה או לקבל תשובה ממישהו אחר, אז כאילו יש פה טרייד אוף שהוא גם כזה. המפתח הוא, אל תענה, תן לי תן להם לפחות שעתיים והערך של זה מאוד גדול, כאילו אם בסוף היא תיכנס לקוד של מישהו אחר ואת הקירות או ופעם הבאה לא תצטרך אותו. זה גם. נועם שטיינר שואל או שואלת מה יכולים ארגונים ומנהלים לעשות כדי לעזור לעובדים לשמור על ריכוז ומיקוד, זאת, אומרת מטעם הארגון וההנהלה. אז ריכוז נראה לי שדיברנו מספיק על מה? מה אפשר לעשות ברמת הארגון? יש לי עוד מלא עצות למי שרוצה לשמוע, אבל מיקוד אני חושבת שגם מה שאמרתי קודם לגבי המבחן, הטלפון מהגן, אבל בעיקר צריך להתנהג ככה. אם אתה רוצה שהעובדים ישמרו על מיקוד תשמור גם עתה על מיקוד אתה לא יכול להטריף מישהו 8 פעמים ביום ולבקש סטטוס של משימה שהיא באמת בתחתית סדר העדיפויות, כי אם זה בתחתית סדר העדיפויות, אז אל תתנהג כאילו זה הדבר הכי חשוב. ליטל ברהום שואלת. איך מתמודדים עם חוסר ריכוז כתוצאה? נגיד מזה שקיבלתי פידבק לא טוב או משהו מטריד אותי. משהו בעייתי שלנו בעבודה או בכלל בעצם מילים אחרות מה קורה כשהראש נמצא לנו בתוך הראש. הזכרנו את זה בקטע של הסחות דעת פנימיות בעצם. אז זה גם חלק מהעניין של מעברים שבעצם קרה משהו. אז אני רוצה רגע לסגור את הדבר הזה. אני יכולה להגיד מה אני עושה. אני למשל יהיה לי אולי קל לכתוב לגבי הדבר הזה. נגיד שיצאת מפגישה ונשארו אקשן אייטמס או משהו שצריך לטפל בו ואת כותבת לעצמך צריך לעשות פה, היא אומרת. מה נגיד? עכשיו היה לי פידבק חצי שנתי, נתנו לי ריוורה, עכשיו יש לי פגישה. אני אמורה להמשיך את היום עבודה אחרי שאמרו לי שאולי עוד חודש מפטרים אותי סתם. אני לוקחת דוגמה מאוד קיצונית, אבל זה לא. זה לא משהו שיעבור באיזה שאני ארשום בצד לעבוד יותר קשה. נכון, זה כאילו זה רעש. אני, אני אני אתן לך תשובה שלי כי אני מרגיש שמשהו מאוד מאוד פסיכולוגי. לי היה נגיד אירוע שבו קיבלתי. תוצאה מאוד לא טובה של בדיקה רפואית. כן למישהו מהמשפחה שלי זכור לי. וזה אירוע שלא יכלתי לעבוד בו עכשיו כן, במשך ימים. אגב במקרה הזה אני חושב שיש מספיק גורמים מקצועיים, נקרא לזה שאפילו יודעים להתמודד עם הדבר הזה, ויש פה עניין של חוסן אישי נפשי וצריך להבין מתי לוותר ומתי גם להגיד. אני לא מסוגל עכשיו לעשות את העבודה. כאילו את יכולה, גם יכולה להגיד, מה דעתך? זה אני חושב שזה כאילו קצת סוטה דברים שדיברנו עליהם. אני חושב שפה מה שאני הייתי עושה במצב כזה זה פשוט להגיד אני לא יכול לעשות עכשיו את הפגישה הזאת. אני לא אני לא במצב הנפשי או אני לא יכולה לעשות את המשימה הזאת. בואו נזיז את זה לזמן שאני אהיה בקשב יותר מלא. יש דברים שפשוט צריך לוותר, זה כאילו זה כמו שישאלו. אנחנו לפעמים לא מתייחסים להפרעות, נקרא לזה מנטליות כמו הפרעות פיזיות, אבל זה ברור שמדינה זו תאונת דרכים. אוקי, אז אנחנו נדחה את הפגישה או שהוא לא יעשה את המשימה או שהוא נהיה חולה. יש פה אירוע שעוד פעם אתה תלוי לאיזה רמה. אני משקיע אני אומר, גם כשאני חולה, לפעמים אני יכול לעשות את העבודה אז כאילו אומר, אנחנו לפעמים המנטליים, אנחנו קצת מורידים מהערך של זה, ואם זה כל כך מפריע שאני לא מסוגל יכול להיות שמה שצריך עכשיו זה להתרכז, להתאושש. הדבר הזה עם הדברים על חופשה עכשיו לא קראנו לזה. חושבת שזה רעיון ממש טוב. אני גם מאוד העריך ואכבד מישהו שיבוא להגיד לי. אני לא במיטבי. לא משנה מה הסיבות כרגע אני לא במיטבי. אני מעדיף שנעשה את זה בזמן אחר לעשות את זה המון פעמים. להגיד את זה יש פגישות שאני יודע שזו פגישה חשובה ואני יודע שאני לא לא הולכת להיות 100% בא כי אני טרוד. אני אומר אני מעדיף לעשות ביום אחר. מעטים בסדר, בגלל זה עשיתי את זה הרבה פעמים בחיים. טוב שקמה היה סופר מעניין, וזה גם לי באופן אישי מישהו שחייב לעשות מלא דברים במקביל, וזה לא תמיד טוב. לא הייתי מרוכז עם כל הפרטים. הקשבתם לזה תוך כדי שעשיתם עוד משהו. הריצה מסוג לא זוכרת אינטגרלי. יש לכם שאלות? אז אתם יודעים את הבריאות? הקבוצה בפייסבוק ובטוויטר, כמובן, הכל קורה וזהו. קסום.