Listen to Episode

Read Episode Transcript

בעיות, המטיות, יש המון, אבל זה קמות סופית. בעיות, אפשריות את הדיות, יש בשביל תנסוף, אך פלטלו, לא נוכחה לתת מעניינתית. שלום לכולם, ברוכות וברוכים הבאים לבר ועזגומי, פרד כסטלכל מה שעשה כיף לנשוט ון שטוחנם. אני ביקיק על מנובית, שמנהל את פיתוח, ואיתי למצע את היום, נתגבע. שהיא... ההה, עם הקורא. שהיא יועצת ההיצארה הלסטרטפים. והיום אנחנו נולחות לדבר, איך לי נעשה את זה? אז הדברים הידשארה עם צריך בשביל לנהל נכון כפיצות גדילה או מעבר בין גדלים של חברה שחברה בעצם עוברת. באמת אולי שווה גלגית בפרספקטים ושל הידשארס. תמרגת איזה את הליכים משווה נושים כדי לעשות בשלבים שונים של הגדילה. אז נתבוי צפריקצת הלילה, חלפני של החורות חילות. טוב, אז היי, אני נתא. גבע. אני ארבי רושלים, אני עם השחר, בצוג של נועם. גדלתי בצפון, בישוב שקרום לנופית, זה ליד, כזה טבעון והזור הזה. בקופה האחרונה מה שניסה את זה באמת ליעץ לסטרטפים, בדרך כלל יחסית טקטנים בבשלבים של גדילה. ואני ספר קצת על מה... מה הביא אותי? הדלום כי זה באמת היה מסלול כחקצת. קצת דופן אני חושבת. אז אחרי שעמדית השירות הצבאי וכמובן הזה תהיו על בו עודו, בעצם מתחתי ללמוד תואר ראשון בפיזיקה. הסיבה הייתה לא פחות מזה שאתה רוציתי ללמוד על הסודות של הקיון. חודש, עוד שחצק. אבל כבר מצחיק שגם הבנזוק שלי התחיל מאוד פיזיקה, אבל אני לא כשזה מאוד הסיבה, והוא עזב מאוד מאוד מהר למד מח. התורה, אז אני אין זה איך זקתי. אתרזקתי ממש עצוב התואר, כן? ובו עין. היה כיף. אני כן יכולה להגיד שיותר ננטים הקורסים במטמטיקה, מהשר הקורסים במסעים בפיזיקה. אני לא מביק את זה כיף, משתקיף. זה באמת כיף. זה באמת כיף. כן. לעומת זה מעבדות בפיזיקה. כן. קצת פחות כיף. יש לי חברה כוכבית שהתחילה אלמוד הזה שותו, כזה תור משלעי לא מגיע בכל מתכנולוגיה, ואז יחלתי שירוצת שותו, כזה דת הסיימצי, ואז חלק מה קורסים במטמטיקה. אז היא כזה אהל, זה משהו על נגזרו, תחד ועדברים, כאילו חד ועל, איפה משהו כזה ומורתי, אני יכולה לעבור לעזור. אצלך הזרה, אני יכול לעבור לעשות קצת פחות ככה, כמה זו לא עושיתי. בדייבד אני לא בטוחה שזה הייתה, אחרי באמת החיל מדויקת, אבל אני חושבת שכן מה שקיבלתי מזה, זה שאף אחד לא יכול להפחיד אותי מינטגרלים. וזה במהלך אתו הראשון, מה שקרה זה של אדלת מצטית עצמיוסע, עוד ועוד קורסים בפילוסופיה. זה על גם רמקרי, ותחלתי מהזקורס בלוגיקה, ופשוט אמרתי, עזבו אותי בלולוגיה, עזבו אותי פסיכולוגיה, אני רוצה עוד מזה. ככה להתלת את גלגלתי ועד, כן, שתחלתי שנגים אלבר, חוונתי ששעה מעלב שלי, והציטייהו שאני בפילוסופיה. תור שאני פילוסופיה, שעה מאוד נחמד. היה נחמד או... או לא נחמד. לא היה. היה נורא נחמד. ניסיתי לעשות פלייה על... מה זה נחמד? תראי, אני חייג את שבכורסים ראשונים שעשיתי בפילוסופיה, באמת הייתי יושבת שם, וייתי מאוד אמינה שאני מקבלת על הדבר זנז. מכון דקים נשמע כמו הדבר זשתושה, בבית, ומדברים חברים בערב, וכאילו אני מקבלת על זנז, אז זה היה באמת, מדעים ואני מאוד מאוד אוהבת פילוסופיה. יחדים זה אנשים שכאילו, כשאתה כזה הולך הכיוון באמת, ההתרתור שני, גליתי שאני יותר אוהבת במהל האנשים אחרים, ומסבירה להם למה, הדברים שנכתבו הם נפלאים, ולם הזה סופר מעניין, ואיך זה אוהבי לקוק אחר בדברים, כשאתה חוקר, ובעיקר בפילוסופיה שזה, מספלין השאי מאוד כזה, הורסת כזאת, מחלקו לזמן. אז בעצם מה שאתה עשוק בו רוב הזמן, זה לסביר למה כל מה שאנשים האחר מממרו זה שטיות. בזה שו, וגתי לנקודה של טוב, וזה מכל שטיות אזלמה אני קוראת את זה, נכון? אבל כן יצאתי משם, עם שני דברים חשובה עם אחד זה באמת, זה שאיבןתי שאני מאוד עבור את למה תפילוסופיה, ובאמת הסיטי את זה גם במחינות ובכללות, גם באוניברסיטה לימדת ירבה, הדבר שני זה שבמהלך אותו רשני שאני שמי נעלמו אנשים. נעלמו לאן. אני לא יודעת. אבל בתור ראשון שלי בפיזיקה אחד מה שמעיית, היו אנשים. הנעלמו אנשים. כן, נדבר עם פשוט נעלמו. בפידום מצאתית עצמי, כמעט תמיד המטרגלת היחידה בקוס, כמעט המיד, יושבת בקבוצה שהעדומיננטיות הגברית בי כמו בפוגלטן מטמטיקה, נשופה של דבר. וזה אני מאוד מוזר, ובעותם ימים אנחנו דברים משהו פרפני סורברך, התקבוצה כבוצה שסטודנטים לתארים מתקדמים שהוא מתחומים של מדעה, מוח, ופסיכולוגיה ודברים כאלה. המסביב הנושאים של מגדרס, וידע שנסף בווניברסיטה, האלקום הנתופעות, כמו סטור טיפים מפליציטים, והיא הומסטוריות טיפי, וכל מדברים מעניינים כאלה, והמוע אנחנו חייבים להעביר את זה לשטח, ותחילו להעביר את זה סדנות, לתאנמידים את תאנמידות, ואני בעצם הצטרפתי אליהם, וגיליתי עולם שלם, זה לפני מתו, אבל גם לפני אחת מתוך אחת, זה היה כאילו ממש מזמן. זה הצליח מאוד מאוד היוזמה הזאתי, ובעצם אחרי שנה מצנות עצמנו כבר איזה פלעמותה שהקמנו אתכתתי לנהל אותה. ואז כשניאלתי את העמותה בעצם מה עושה מנקלית של עמותה. זה 50 מחוז מהזמן זה כזה מרכתים, ו50 מחוז מהזמן זה כזה רגע מהחזון שלנו, מה קריצר? איזה הרכים, איך אנחנו מביאים את המתנדבים הכי טובים? איך אנחנו מחשירים אותה? אנחנו תחילה להבין את הכי בולה ידשה. אני מבינה להאזמובילה אותי, תודה. וכן, ובמקביל הזה באמת ניסיתי ללמוד מקמה שיותר מקורות. לא, איתי מנקלית של עמותה לפנכן, אובייס לי. באמת אחד עוד עמות שנתנו להכר בהשרה, היועל עמות שסטרטפים. פשוט חתי לשמוע פות קסטים. אז היה את הישבועה. וכליליקרו איזה ספרים ולדבר עם אנשים העולמות של הייתק, ובאמת כזה הדברים שליבותי במעלך התרופה שנהלתי את העמותה. אז בעצם נלקחום מאוד משם וכנראה לשם חס החגדה כזה של. איזה נהיה, נכמות. נלצי לעזור את העמותה אחרי שנתיים שני עלתי אותה כי גיליתי של סטרטן. אפשר בזנמות לדבר על זה, אבל נראה לי שזה לא על זמן. ככה כשחזרתי לחיים שנה אחר כך, חשבי להתחילו להדוקטורת. נפילוסופיה. וזה יום אחד. ישבתי וכרעתי כזה איתון. והייתה שום מקטובה על דור הוואי, ועל איך שאנחנו רוצים הכל, גם כסף, גם משמעות, גם כך, גם ככה, ואתה מזה קטובה עם איזה על איזושהי חברה שהם רושה הם במקום להביא ארג'ר קלאסי, יש להם מישי, שמשיוסה, זה יושבתי מעובדים, ובונה להם כזה תוכניות של אצמחה ויתפתחות וזה כאילו הארג'ר מפחינתן, ואני קראתי את זה, ומרתי. אני יכול לעשות את זה. ראה, לעשות את זה. ראה, לעשות את זה. וכך ההתגלגלתי, מפה לשם, ובסוף מצטתי את עצמם מדברתי סטרטן וכתן ונחמד, אבל מאוד ככה מבטיח בשלבי גדילה שקוראים לו ליטריקס. הייתי שם בדיבור אתם, בתחלה חשבתי שזה ממש כזה לא הכיוון שלהם ואז ביטום הוא עולי לא לא לא עוד אף כאן. בואי בואי בואי. חלנו מהיזה שהוא פרויקט וראינו כתוב. ואז בעצם מה שעשיתי בהחמש שנים האחרונות, זה שלוויתי את הגדילה של ליטריקס מ-196. שגעתי הייתי יפונצת את איזה הראשונה, יחידה. ובעצם בכל שלב של הגדילה של החברה היום צריכים דברים אחרים, הייתי צריכה כל הזמן להמציא את עצמי החדש להיכנס להודת חומים, כן, אי זה משם מביא אותנו היום. מעניין, אז באמת אנחנו נדבר בעל הקדברים שהנדרשים בגדילה ומשיבים רשש מאוד, אני מניחה שזה אפילו נחשב כמה קפיצות גדילה כאלה, וכוו כל אחד מנדרשים דברים שונים. אז בולי באמת, לצקיפ את החלק הראשון שלה, סטרטוב קטן קטקטן, שצריך לזות הקפיצות גדילה הראשונה שלו ונעבור באמת לאזור שלה, ארבעים 50-60 חברה ונדבר על האזור הזה. כן, אני חושבת שבעזורים האלה, אני אלפחות מכירה ארבע כבים של הרבה סטרט, הפעמים בארבע את חומים שאני שמח לברלים. כן. קודם כל חשבלי להגיד שאני חותמיד כשאנחנו שואלים את עצמנו איזה תהליכים, מייד<|en|><|transcribe|> מיידי הרי מצרחים, אנחנו תמיד מזכירים מספרים. מה הגעותה לחברה, כמות העובדים? מושא אני אספר ש... זה פעות? זה פעות? זה פעות? אני חושב, זה פרמטר קריטי. זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? זה פעות? פעות? זה פעות? גם ילונצו החלשנכרן ביותר גורמים. אם אני עכשיו סיטיו של סטרטאב, ואני פשוט מביא את האנשים שאני ככה שכי מתימים לי ונכונים לי, זה משהו אחד, אם אנחנו כבר ירגון של 30 אנשים, זה שאני אביא את האנשים שבים לי בתוב, לא בחרח אומר שם מסתדרו עם אתים לי צ'לה, הם נכון לא בחרח אומר שבצב את זה הסתדר ורבה יותר חשוב להפסים את הדגש על הליכולות המקצויות. כן. אז זה את הליך שאנחנו כן נרצל עשים להפתודגש בזמן גדילה, זה את הליכים נגיד לא נרצל עשים להפתודגש בזמן גדילה. קשה לי להגיד כאילו משהו שהוא כזה חותך לטמיד, כי זה מאוד מאוד תלוי בכל פרמטרים של החברה, אבל אני אגיד, אני אדם את הן דוגמה. נגיד היה לי לא מזמן איזשהו לקוח, שהבדתי אותו שעשינו את הסיכר ראשונית ודיברנו כזה על תליכים שהמוצאים שאני יעזור להם לפנות. אז הם דיברו על תליך של עדיין די, של עדיין אין דבר אופמן. מתוך אזרצון מאוד חיובי ואני מאוד מאוד תומחת בזה של כאילו אנחנו רוצים שבחברה שלנו שאנשים יגדלו ותפתחו. השבחשוב לי להגיד ברור שאני גם ותוריד יר, אבל גם מרק השני, אני מאוד מאוד מאמינה בלמידה ובגדילה ובגדילה ובגדילה ובדדכות וזה בעיניי. סופה חשוב. אבל אנחנו מדברים על יוגון שגדלו מי 4 ב-4 בשנה, ומתכננים בשנה ב-a לגדול ישמוני. ושזה המצב של הגדילה וזה מה שקורה ב-1, ואיזה מה שקורה איזה שכמעט כל אנשים ב-1, לא נמצאים בתפקידיה שלהם יותר מ-2, כי כל מי שהגיעו בהתחלה כבר התקדמו להיותים להתקודמו להיות זה, כבר התקדמו להיות שם ואז כ-1, אנשים נומדים כל כך הרבה מהיום יום שלהם. כן. שזה פשוט לא הזמן, כאילו אם עכשיו פתאום יוציאו אותי להיזה כו, אני מנסה לישרוד עכשיו את הדי תודהי שלי, אני פעם ראשונה שאני מנהל את סבת, אני גדלה ומתפתחת, מלק הרגע. כאילו זה נקודה של להצליח לזה עוד, מתי הדבר הזה הוא יוצא רחמטי. וזה משהו שאני גם באופן כללי המנטרה של איתומית, זה המקום הזה של אנחנו צריכים תמיד לנסות לפתור בעיות המטיות. כי זה לא מזה מקום כזה פסיבי של אנחנו נחקש יבואו אלינו, בעיות ואז אנחנו נכנות נכת לפעל בהם. זה בא ממקום של בעיות המטיות, יש שמון, אבל זה כמות סופית. בעיות אפשריות התידיות יש פשוט הנסוף. אנחנו פשוט לא נוכחה לתת מעני עמיתי לדברים אם אתכיל את הפל בכל הבעיות הפוטנציאליות שיכולות לקרות, אנחנו צריכים למצוא את זה נקודה דינה של זהות, מטע את דברים הם עוד לא קטסטרופה, זאת אומרת, זה לא שחשב, אז אנחנו והמצב על הפנים, אלא שאנחנו מתחילים להרגיש את הצורך. וזה הזמן להכניס תהליך. כי אז הוא גם באמת נותנריך. אנחנו נכון כמו שגם כשאנחנו בונים מוצר, אנחנו לא נבנמוצר שהוא פותר בעיה תידית, נכון, אנחנו נרצא שזה מרח שהוא התקטב עם באותה מתיות שיש לה אנשים. כן, אני מקייבים על חוכים, ולא קייבים שהיו לנו בעוד חמשנים שאוליים לאי, ובעוד חמשנים. אני יודע, מה היא עבר את חמשנים. אני מאוד מאוד מתחברת. אז אני חושב שגם כשאצד קצת דיברנו על העלירניני אינדווולופננט, כי זה תקודה שהיא ממש-משמעניין איתותי באופן אישי, אנחנו גם התחלנו להיכנס ללארניני אינדווולופנט בזה שהיא נקודה של הסטרטה, פסטרטה פעה משהו כמו 40 מיש, ובאמת התחלנו להרגיש לזה נכון, להתחיל לראות מי אי האונר שלא זה חלק או התפוסתקב כעה, ומי התפוסח שבתת הידה בקוברנטיס ומי, ומי כאילו, יוכל להיות הנולד שרר מספר אחת שלה, של אזורים מסוימים, רק אחרי שבאמת, עורדנו שנייה, יש מצב צלם, ועורדנו שנייה את התסטרס הזה של להתמיית הקל שרשם, ולבדש אנחנו באמת כולנו אונטרק, וערוד מפקילו היה, לא מאוד ברור, והצרק שני עשה, די רשם תדברים, וערכ אחרי זה באמת הרגשנו שפתום כאילו, אוקיי, סבבה, ועכשיו צריך לראות מי האונר של כפקה, אחרי שבאמת כאילו שנייה, התנושא מת, כאילו, מסדרת הדבר הזה, כי זה באמת לא פשוט לבנות ולהגדין, אפילו שזה היה רק צוות אחד ולא גדילה, מהר בלי הרבהים. לגמרי. תרוצה לבוא לנקודה באקילו לגודל הבא, אני לא תחלג נראה את זה עכשיו, אני כאילו בראש הלגדרת עם הפעמים. לא משנה כמה אתם גדולים. אז הדבר הראשון שכחה חשבתי לעלות, זה הנושא של פילוסופת קונפנסציה. מה ניזה? שזה אולי נשמע מוזר, בתח שחושבים על תהליכי, אי ג'ארק הזה מדמנינים כזה סיכות אחד על אחד, ופתאום אני לא ככת את זה לכיוון הזה, אבל אני באופן כאילו היא בנדם יחסית סקפטי, אני ארבע את דברים שאני כזה מאמינה בהם, ובאול מהי הרד, אבל אם יש משהו שאני באמת באמת מאמינה בו, זה שאנשים מגיבים להינסנטיבס. ואיך אנחנו חושבים על מסכורות, על אופציות, על בונוסים זה פשוט משפיע כל כך על היום יום, על הפוליטיקה ארגוני, זה משפיע לנו גם כאינדיבידואלים וגם כקבוצה. זה גם אני חושבת דרך מאוד נכונה להביע הרכים שלנו. זה יכול להתארכים שקשורים לשקיפות, להגינות, למצויינות, למערכתוקרטיה. לא משנה מהדברים שאנחנו רוצים להכניס הם הרבה הם נוגעים בנקודה הזאתי, ודווקא בגלל שהיא כזאת היא חבויה ומהחורי הקליים, וכאילו לא מדברים על זה, למרות שאנחנו יודעים שכולם מדברים על זה, אני חושבת של הסוד שם סדר וליות מודע, לאחן אם איזה זה משהו שמעצר המון, אמון. אם יש משהו שיכול לפגוע באמון של עובד בחברה שלו, זה לגלות שגתי לחברה ובגלל שאלו התמקחתי כמו שצריך, אני מורבי אחרמשמורתית פחות מהבנדם שעובד לי עדיין. מנורך קשלת הכנד זה. דווקא בגלל שזה כיו כסף, זה נוגע לנו כזה. אמוק בבטן, בקבוד, בהרחה, בבאיסרדות, בכל מנדברים, אנשית שיש הרבה שאלות ששווה שנשאל את עצמנו. ושיולנו תשובות טובות, אפשר לקבל לכל מיני החלטות. אבל כדי שיולנו תשובות טובות לנמה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. אז יכול להיות שאלות של איפה אנחנו עוצים במקמת המסקורות שלנו ביחס לבן שמוקים. בעזר החוזון אנחנו עוצים להיות. אולי אנחנו עוצים להיות בעזר חוזון חמישים, אולי שישים, אולי תישים. אני לא יודעת. אם אנחנו עושים עשה עומתנו המסקורות, אם אנחנו מאפשירים את הדבר הזה, ואין כן אז למה, יכול להיות שיש מקומות שכן. יכול להיות שיש מקומות שאני יכולה להצדיק את זה, אבל אני רוצה להיות מאוד מאוד, ואין אסטרטגית ומודת לנקודה הזאתים. כמה עופצת אנחנו נותאים? אני לא אומרת, אם אנחנו נותאים, האפצות כנראה לי שבו על עמות שלנו, זה ברור שנותנים האפצות, אבל כמה נותנים? האם נותנים כזה פירורים משהו בכתנה, או שנותנים משהו משמעותי? זה שאלה שמאוד מאוד משפיעה, לינסנטיב של אנשים. נכון, עכשיו שאלה, מה אינסנטיב שלי, שהחברה, תצליח ותגדל ותעשה את השלוש X או שהאמן סנטיב שלי, זה היה לקבל את המסקורת שלי בסוף החודש. האם נותנים להובדים לבחור, בין מדרגות של האופציות, אני בחנותנים פה איזשהו חופש להובדים להכרית, גם עמרוצים להיות אינבסטת וחברה. גם פה, שכולים לכאן ולכאן, מה היה מחיר הממוש? האם האופצות שאנחנו ניתן יהיו כאלה שצריך האלה, ממש אותם במחיר מלא, או שאנחנו נותאים עליהם דיסקנות, תיסקנות קטן, דיסקנות גדול, שוב פעם מאוד מאוד משפיע, היום הרבה סיבות שבחרתי בסוף במקום שגתי לב לפני שלושנים, ואחת הסיבות האלה, שממש כמידוע את הסיבייקרי, אתם על זה, שכשהעבר מאוד נכוזי אני ומנהל המגס, והוא הסביר לי על כל חבילה. הוא הסביר לי את כל המספרים, היה כאלה מנט של הריסיוס, ביהיה אלה מנט של בונוס, ביהיה אלה מנט של פה, והיה אלה מנט של שם. פשוט הסבירי על כל החבילה, ממש ברמת הפירות הכי מפורטת שהיכולה להיות, וזה מאוד מאוד האלה, את השקיפות לגבי הקסף וזה מאוד מאוד האלה, את השקיפות לגבי, כמה באמת, החבילה הזאת דיבלו, בלומד ורמחרים שהציעו לי. כן, ואני חושבת שערבה פעמים אנשים, שם באים לחפש את מקום העבודה הבא שלהם, יש המון המון דיבור על המסקורת, יש המון המון דיבור על הציפיות שחר. ודפקה על האופציות, אני בגישה שבו, למות שסטרטפים הם לפעמים יכולים להיות הגעה, הגאים צ'ראמיתי, דווקא זה אפשרו כזה בעלתה, אני חושבת שכחול שזה נכון אני ארבע פחות מבינה באופציות משר בארסיו, זה היום. זכוקה המצאיך להבין, וזה כי זה מאוד חשוב. כן. ודבר שני, אני חושבת שחברות, שמסקילות להיות מאוד ברורות לגבי זה, ולהיות שקופות לגבי הדבר הזה, ולהזביר לעבודים של האמים מקבלים, אני חושבת שזה, בוא נגיד, אותי זה היה מזבין, אני חושבת שזה סופר חשוב ומשמעותי, אבל שוב, שקיפות זרק אחת הנקודות, אני חושב לדעת, איך אנחנו חושבים על כסף. שכמובן, נשלב הבא, יגע, מלחשוב על תהליך שלא לא צריכר, שזה טוב, כנראה שאים אתם כאמים כמה חודשים, זה אולי קצת מוקדם, אבל אני כן חושבת שזה נורך חשוב, שאנחנו נהיה בהירים ולהובדים על מה לצפות. כולם מקבלים מעלה כל שנה, זה קורה באניברסור הזה שלי, זה משהו שאני עושים איזשהו תהליך, אבל תחלש רוב האנשים לא מקבלים, יש אנשים מקבלים הם מקבלים מאוד חצי שקל ולשעה או שהם מקבלים על האות משמעותיות ודרומטיות. כל הדברים האלה מושפיים בסוף מפילוסופת הקום, פנצת השלנו, ואני חושבת שזה אחד הנקודות שאיך שהוא דוחקים אותה, כזה אנשית שחשוב מאוד, כן, אתת לתמקום. זה זרק אותי לשני, לשני, לשתדוגנות. אחד זה שיש לי חברה שסיפרה בדיוק עכשיו שכזה, ייתה המורלקה בלעלה, והי פנטה הרוס צבציה, והרוס צבציה לעמר אני צריך לבדוק את זה עם ה-4 מביא עם האלות. ואז על החלט שר ופשוט, או לא, לאחר, לא יודעת מה, פשוט, זה נשאר כשאלה פתוחה אצלו, כדור אצלו, והוא לא חוזר וסוגר תלופ, עכשיו, מה עובד שלא יודע מה קורה מעלה הצכר שלו, המורל הרגיש, ממש לדעתי, זה פוגע בפרודקטיביות, זה פוגע באינסנטיב לעבוד, זה פוגע באינסנטיב לעביתו אלת, כי כאילו זרוקים עליינתידת, יורקים עליינים למעלה, ומצפים שאני עמשיך לעבוד, אבל לי היה משהו מאוד חשוב ששנתי על השולכן, ואז ערפת לו בלנות ליל שאלה מאוד פשוטה. אפילו תבות הגיד, ולען. עוד כמה חודשים אנחנו נעשה כדורגל המצב בשוק, בלב, בלב, כדורבות הצדיק, אבל האשיר את זה כמעשה הוא פתוח כבאמת, כנראה שאין איזושהי פילוסופיה מאחורה דבר הזה, או כנראה שאין איזושהי הוא נועל מוזדר וכל אחד כזה עליו, וזה עכשיו בבעלה לפי צוותים לפי מחלקות, זה משיר תעמרה. וזה אז מה קורה, מה עובד לומד, שהיא מרוצה לקבל עלה, עוצריך לי דרושתה, נכון? או לי לחוץ נורה, או ללכת ולקבל הצעות ממקומות אחרים, או כל מיני טקטיקות כאלה, שזה ממש לא מערכת היחסים שאנחנו רוצים לידות החוודים שאני אדבר. והדבר השני שחשבתי אליו כשדיברנו על הלות, זה כדומים, הרבה מקרים שאני רואה, שזה יום, ואז מתיוה האופי, התלוקה אחת על עצמא, עוד כל מיני אחרי היויות, וזה ברור מאוד שעת כבר הרבה מעל התפקיד שאני מצאת בו או התפקיד שהוא גדר לח. ואז אני פשוט נותה על ספורדוגמא, מתי התקטע זה מהכי, ואז מקדמים אותך בתאיטל, אבל לא מדברים על הלאה, שמה קטע? אז פה המדתי, זה נקודה חברות שונות מתייחסות לזה מאוד שני. אני רואה פה שאתה רבה את השיטת מצליח הזאתי, כי לא טוב, אני ככה לא יודעת, ראש קבוצה במחיר של ראש צבט. זה לא אומר להיות ככה, זה יש לי חגם על המון דברים אחרים, מושגיברנו על ה... אז פה זה באמת הלאי, בפילוסף את קומפנציה שלך, אם אין לך אחת, ואז זה כזה, אוקיי, האובד שמספיק חצוף להגיד רגע, אבל מה היא מעלה היה קבל ומי שהוא אולי קצת יותר, מושנה, מינטורברת, אולי לא מיקבוצות, היה פרווילה ג'קהלה ואחרות, לא יקבל, אז אנחנו בעצם מאוד מאוד פוגעים בו גנות שלנו, כלפי העובדים. וליכול להיות שיש לנו פילוסף את קומפנציה, את זה שאומרת, אנחנו מסמתה להכפעם בשנה. וגם אם קיבלת קידום, אנחנו נדון בזה, בזמן שאנחנו נדנים. זה לחלוטין לגיטימי, אבל פה לפחות יש בעירות, ושקיפות לגבי החדברים נראים, וזה לא שיטת מצליח כזאתי. לגמרי. אתה זאת לבעי, ראשיו לקורס מנהלים? לא, אני רוצה להגיד אותה שני דברים, ואז אנחנו עברה. אז כל נקוד, דיברנו קצת הליך גיוס, אבל אני חושבת שאם אנחנו כבר מגיעים לקזרי 30-40 עובדים, ובעיקרים אנחנו מתכננים גדילה יחסית מירה, מעבר לתליך גיוס, יש מקום לחשוב על אסטרטגט גיוס. שזה משהו קצת שונה. זאת אומרת, הליך גיוס זה כזה, איך אני עכשיו מביעה את האנשים, איפה אני אפרסם, איך יראי את הליך, וזה פסופה, קצתי. כל הזברים החשוב לך. אבל כשאני בעצם חושבת האסטרטגט גיוס, אני בעצם מנסה לשאול את עצמי, אני בעצם האנשים שאני מסה להביא. אני רוצה להביא את האנשים החיטובים, אבל יש הרבה חברות טובות, יש לי תחרות קשה על טלנט בארץ. אפילו עכשיו בתקופה החסית יותר קשה במשק, ודי לגעי זה לא קל. ואז אני בעצם מנסה של עצמי, איך אני אביא, איך אני אצליח לעמוד בייעדים של הגדילה שלי, שאני יודע, שאני רוצה לגדול באופן מאוד מאוד הגרסיבי, אבל לא לא רגד את הרמה. אני חיית את דוגמה למשל בלייטריקס, לייטריקסו שבת בירושלים, ופונגיד, כמות הסינורים בירושלים היא מוגבלת. אוקיי, זה לא שיש עמדן סוף. בנוסף לזה ספציפית התחום מסוג של לייטריקס, שבצמקויה סיפור הזה של מבנות מוצרים על פלפונים, שרצים על הפלפונים, זה משהו שהם מאוד בחיטוליו, בתחלפני חמש שבע שנים, ובטח בירושלים שלא היו חברות דומות. ואז בעצם מתקבלה איזושהי החלטה אסטרטגית, שאנחנו לא נגייס נחפש רק סינורים, אלא שאנחנו נווי אנשים שהם ג'וינורים, או סינורים מאוד מוכשרים, אבל בלי אני סלם רלוונטי בתחום שבו הם יצטחו להתעסק, ואנחנו נעביר אותם בוותקם. ועדבר הזה, אפשר להם לקנס לתוך הצבטים, והאפשר לנו לא להתפשר בגלל חוסר ידע, על הרמה או על הפוטנציאל. שבסופו של דבר אני חושב שזה אחד הדברים, שאפשר ללעייטריקס לקדול באופן שגדלנו, וגם לא להקב יותר מדע את הקדמות, בגלל שהייתה ממש אסטרטגיה מסודרת לזה. נווינה בוותקם מאוד מאוד רצינים ומקצועי, אבל שכי ריד את האומסמת צבטים, מצבטים לא יוצאכים להתעסק בבוותקם, והכניסה הייתה הרבה יותר חלקה. אני אומרת את זה כי הרבה פעמים שאני מדברתי עם סיטיו, והיא פרנדי על דברים, אבל גם מכיר, אני סופר רוצה להביא ג'ון יורים, אבל אין לי את הקפסטי קרגה להחשיר אותם. אז בליטריקס, כשאני אגתי שאו שיבים עובדים, הכריטו לקצר את הבוותקם. כי הוא היה שלושה חודשים, והכריטו שם מספיק חודש הבכצי. זכי לא נוצא להגיד שכזה גם שיחסית קטנים, אפשר להשקיע את המשבים האלה, בסוף אם אחרת קופה הזאתי, מגיעים אליך אנשים ממש ממש ממש טובים, שפשוט נכנסים ומתחיל מתפור לך דברים, ופותנצר הגדילה שלהם, הוא משמעותי, אני שאו את שבתוך החברה שמתכננת, HyperGrow, זה פשוט סופר קריטי, וכשי מאוד להצליח בליזה. כן, השני דברים. אחד זה קצת פריבי לגיקי, יצא לי לדבר גם עם חבר שבת בספוטיפה, והם גם יצרו איזשהו בוותקם. זה מרגיש לי שזה באמת פריבי לגיש לחברת הרגדולה לקחת את המשבים של אנשים בשביל לייצר תבותקם, ובשביל ללכת לכתוב התחנים ולווה ולמנטר וכל זה. אבל האתריק זאת חילו את זה כשם היו לדעתי 40. כן, אז... עכשיו היה להם תפריבי לגיע לזה. אבל מה יצר דפריבי לגיע הזאת? זה פריבי לגיע שנבה מזה ששתשכוו את אבינו שזה הצורך, ואז השקיעו בזה את המשקבים. כן. שאו, אני כשאני מדברת על אסטרטגת גיוס, זאת דוגמה אחת, למשהו שאני חושבת שבלון גרן אפשר לליתריקס לגדול באופן שהגדלה. אולי אני אצליח להביא אנשים, תאנשים הכיתובים כי אני אבנה להיזה שוקה, לייד אחר כה, לייד שמתסק במוצרים שלי, יוקה לדפשר להלכת זה כל מיני כיוונים. אבל שתשעני קודז אותי של השנייה לעצור ולהגיד לנשע אנשים יבואו אליי. שאני יהיה מאוד בהיר לגבי זה, וגם שאני אתקשר את זה, בתוך התהליך, אנשית שעשיקוי להביא את האנשים שמדויקים לי, פשוט עולים דרנתית. סתומה לדעת המשטמלכים נגדול משמעותית. כן. ידעת המזה, שזה נראה להם מה שזה גם כאילו, אני מכניסה את זה כך לקמבר, ולהגש על החברה, חברה ידע שיהולכת לגדול. כן, חברה הכי לנגדילה. אם אתכננים לגעייס חמשה, מתכנתיים בשנה, לא הייתי משקיעה, כן, חת משנה. ועדבר השני שרציתי להוסיף זה שאני אצל ללבות בחברה שגישה המון המון ג'וניארים, אבל לא הסתבות, כן, ולא השקיעת המשבים בשביל לגדלת, באמת ילדים חמודים מתוקים שלא ידים לעבוד, כאילו אין מהסות, אקלום נותן את כלים, אז מאיפה ממצעות הכלים? אני הגעתי לחברה, וחשכו איניי, ואין שאו ג'וניארמית הקוממפשטוסי הפרוב, לא סקרוד ריביו ובאמת בקטת טוב. גיסו אנשים באמת חמודים, אבל צריך לתת כלים, צריך לבנות איזשהו טליך, איך אפשר להגיד אנחנו לא מוצאיכים לגעייס סיניורים, אז פשוט בו נגעייס מה לג'וניארים, ולא ניתן לזה שום בקבון. זה סתומרת יצל לראות כאילו את הצדה הפוך של זה, וזה פשוט סוריזה לא עובד, כן, זה מייצר רק בעיות. מזה בני פמקום שליות הסטרטגי לגבי זה, גידוקי, אני מביא ג'וניארמי, אבל לא רק מביא אותם, אני גם ממה את חושב על איך מה יפשר להם באמת לגדול ולצמו החווה להביא לי את הערך שהניצריך, באמת היא שזה סגוי מעולה. להתהליך הבא שזה תהליך האון בורדינג, כתהליך הכליטה של עובדים.